כז:
בשלשה
פרקים
פרק רביעי תענית
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רב
אמר דולג. פי' הראשון קורא מראש הפרשה ג' פסוקים
וחלקום. לכ"ד וכתבו כנוי של כל אחד ואחד בחלק: בללום ונתנום
א) ב)
א
ג)
בקלפי. כתבו על כ"ד חתיכות קלף ראשי משמרות שחלקו מאותן ד':
והשני שאין לו כי אם שני פסוקים מדלג פסוק אחד וקורא
טז ב
ד)
בא ידעיה. משמרה של ידעיה בא אחד מהן ונוטל חלקו וחלק ה'
ממה שקרא הראשון וכן נמי בראשי חדשים מדלגין והקשה ה"ר יהודה
ה)
חתיכות קלף דהוו להו שש.
ומי שהיה עולה בידו ראשון היה לשבת
בר נתן ואמאי מדלגין אמאי אינו קורא
למעלה בפרשה דהא בשבת
ו) ז)
ח)
ראשונה שבסדר שהיו עולין בידו זו
בחוש"מ קורא הוא מראה אתה
יז ג
ט) י)
אומר אלי אע"פ שעיקר
אחר זו כך היו עובדין בשבתותיהן
וחלקום והעמידום על עשרים וארבעה בללום
כ)
❖
זו אחר זו: וכך התנו. שאפי' יהויריב
הפרשה אינה מתחלת כי אם מפסל
ל)
ונתנום בקלפי בא ידעיה ונטל חלקו
מ) נ)
לך וי"ל דמ"ה הוא קורא
שהיה במקדש ראשון ראשון למשמרות
וחלק חבריו שש בא [חרים] ונטל חלקו וחלק
עולה מן הגולה: לא ידחה ידעיה.
ראה בפרשה של מעלה לפי שכל
ס)
חבריו שש וכן פשחור וכן אימר וכן התנו
תורה אור השלם
הואיל ומתחלה לא עלה יהויריב
אותה הפרשה משתעי בחד עניינא
❖
נביאים שביניהם שאפי' (יהוידיב) ראש
א)
1. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים
אלא כל משמרות הנעשות מידעיה
אבל פרשה דר"ח לעיל מינה לא
בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה:
משמרת עולה לא ידחה ידעיה ממקומו אלא
קודמות לעבודה ליהויריב ויהויריב בא
משתעי כלל מחד עניינא ולכך אינו
בראשית טו ח
ידעיה עיקר (ויהוידיב) טפל לו: וישראל
ועובד אחריהן במקום משמר אחר
קורא בפרשה של מעלה אלא דולג
ב)
2. וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי
הגהות הב"ח
עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז
שבאותו משמר מתכנסין בעריהן וקורין
וששה דידעיה עושין אותן ה' שלא
ומזה ראיה למנהגנו אהא דלא
(א) גמ'
מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר
להרבות במשמרות: א"ר אסי לפי
קרינן בכל שבת ושבת פרשה של
במעשה בראשית: מנהני מילי א"ר יעקב
פסוקים
בראשית טו ט
וְגוֹזָל:
(ב) רש"י
3. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
שאלמלא מעמדות. עיסקי קרבנות
שבת כמו שאנו עושין בי"ט שאנו
בר אחא $ אמר רב אסי אלמלא מעמדות
ג)
ד)
שהיו בירושלים.
אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת
קורין פרשיות לפי המאורע לפי
שישראל עושין הן היו כלים בחטאן
לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר ויאמר
אנשי מעמד
יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת הַשָּׁמַיִם
1
שאין בפרשה של שבת שלשה
ומשהן כלין שמים וארץ העומדים
(ג) ד"ה
וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
ה' אלהים במה אדע כי אירשנה אמר אברהם
❖
דבדילוג
בזכותן אין מתקיימין כו': כאנשי
פסוקים דאין לומר שנדלג לעיל דלא
שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: שמות לא יז
(ד) ד"ה
רבש"ע שמא ישראל חוטאין לפניך אתה
דור המבול. שמאחר שהן כלין אין
הוי מחד עניינא:
עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה א"ל
משום הנכנסין והיוצאין.
העולם מתקיים. והואיל שעל עיסקי
רבינו חננאל גזרה
לאו אמר לפניו רבש"ע הודיעני במה אירשנה
פי' שהנכנסין שלא ראו
קרבן העולם עומד לכך קורין אנשי
וחלקום לכ"ד משמרות
מעמד בעריהן במעשה בראשית:
(ה) הראשונים שקרא ג' פסוקים ויראו
א"ל קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת
2
בללום ונתנום בקלפי בא
כבר תקנתי להם כו' כל זמן שקורין
השני שקורא פסוק אחד מלמעלה
ידעיה ונטל חלקו וחלק
וגו' אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שבית
(ה) תוס'
חבירו שש וכן חרים וכן
בהן כו'. מהיכא יליף לה להאי.
יאמרו שהראשון לא קרא אלא שני
המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים
את
פשחור וכן אימר וכן התנו
גמגום: ת"ר אנשי משמר מתפללין
פסוקים והיוצאין כשהראשון קורא
הראשון את
ביניהם הנביאים שאע"פ
מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם
❖
על קרבן אחיהן. תמידים שבכל
שלשה פסוקים ואינו משייר אלא שני
שיהויריב ראש משמרה עולה
סדר קרבנות בזמן שקוראין בהן לפני מעלה
א
לא ידחה ידעיה ממקומו אלא
יום: אנשי משמר. (ב) אותן כ"ד שהיו
פסוקים איכא גזירת יוצאין דסברי
ידעיה עיקר ויהויריב טפל לו.
אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל
בעריהן: בשני על יורדי הים.
האי שני סגיא ליה בשני פסוקים:
עמדו ראשי משמרות
גליון הש"ס
מה להם על כל עונותיהם ת"ר אנשי
דכתיב בשני יהי רקיע
ה)
וקבעו עצמן בתי אבות,
גמ' אמר רב אסי אלמלא
משמר שהיה בו חמשה בתי
א] [א] משמר היו מתפללין על
קרבן אחיהם שיתקבל ברצון ואנשי מעמד
בתוך המים וצריך להזכיר ולרצות על
מעמדות.
אבות שלשה מקריבין
❖
הדבר: בשלישי על הולכי מדברות.
מתכנסין לבית הכנסת ויושבין ד' תעניות בשני בשבת בשלישי ברביעי
שלשה [ימים] וב' מקריבין
דכתיב ותראה היבשה תהי ראויה
ד' ימים, ומי שהיה בו ז'
ובחמישי בשני על יורדי הים בשלישי על הולכי מדברות ברביעי על אסכרא
בית אבות כל אחד מקריב
יבשה להולכיה שלא יזוקו מפני חיות
שלא תיפול על התינוקות בחמישי על עוברות ומיניקות עוברות שלא יפילו
יומו וכן כולן. יש מי שקבעו
הגהות הגר"א
רעות: ברביעי על האסכרא. שבו
עצמן לעולם, בית אב שהיה
מיניקות שיניקו את בניהם ובערב שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת
[א] גמ'
בשבת לעולם אינו מקריב
נתלו המאורות וכתיב ביה יהי
ק"ו בשבת עצמה באחד בשבת מ"ט לא אמר ר' יוחנן מפני הנוצרים ר'
אלא בשבת, ומי שהוא ביום
מאורות מארת כתיב: ועל עוברות
ראשון לעולם ביום ראשון.
שמואל בר נחמני אמר מפני שהוא שלישי ליצירה ריש לקיש אמר מפני
❖
כו'. דכתיב ביה ישרצו המים
ויש שמגדילין על כל
נשמה יתירה דאמר ריש לקיש נשמה יתירה ניתנה בו באדם בע"ש במוצאי
משמר, ויש (שהוא [שהיו]
שרץ נפש חיה: מפני הנוצרים.
ו)
מגדילין בכל שבוע וכו'.
שעושים אותו יום טוב שלהם נ):
שבת נוטלין אותה ממנו שנאמר שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה
3
ירושלמי: ר' הוה ממני
הגהות מהר"ב
שלישי ליצירה. דאדם נברא ביום ששי
(מוציאין) [תרין מנויין] אי
נפש: ביום הראשון בראשית ויהי רקיע: ז) תנא בראשית בשנים יהי
רנשבורג
הוין כדי הוין מתקיימין ואין
ובכל יום שלישי הוי חלוש כדכתיב
רקיע באחד בשלמא יהי רקיע באחד תלתא פסוקי הוו אלא בראשית
א] גמ'
לא הוו מסתלקין, הוה מך,
ויהי ביום השלישי בהיותם
תרגום ויישן ויחלום ודמוך
בשנים (מ"ט) ה' פסוקי הויין (ותנן) הקורא בתורה אל יפחות מג'
ח)
ט)
י) ב
כואבים: נשמה יתירה. שנוטלין
וחלם. (ר') פקיד לבריה לא
פסוקים רב אמר דולג ושמואל אמר פוסק ורב דאמר דולג מ"ט לא אמר
ג
תעביד כן אלא מני כולהון
אותה ממנו והוי חלש: נשמה יתירה.
כחדא ומני ר' חמא בר' חנינא
פוסק קסבר כל פסוקא כ) דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה ושמואל
שמרחיבים דעתו לאכילה ושתיה:
בראש. ולמה לא מנייה ר',
❖
אמר פוסק ומי פסקינן והאמר רבי חנינא קרא צער גדול היה לי אצל ר'
כיון ששבת. שנח ושמר את השבת:
בגין שהשיבו ברבים. ומה
שהשיבו, ר' הוה יתיב מתני,
ווי אבדה נפש. וינפש דורש
חנינא הגדול ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן הואיל
ופלטו פליטיהם והיו אל
בנוטריקון ווי נפש: בראשית בשנים.
ולהתלמד עשוין ושמואל התם טעמא מאי משום דלא אפשר הכא נמי
ההרים כיוני הגאיות כולם
ל)
מוסף רש"י
כהן ולוי קורין ביום תענית בראשית:
הומות, [אמר] ליה רבי חנינא
לא אפשר ושמואל אמר פוסק מ"ט לא אמר דולג גזירה משום הנכנסין
❖
כלם הומות, א"ל הן קריתיה,
הובא בעמוד הבא
תלתא פסוקי הוי. וסגיא בהו לחד
וגזירה משום היוצאין מיתיבי מ) פרשה של ששה פסוקים קורין אותה בשנים
א"ל קומי רב המנונא דבבל,
גברא: רב אמר דולג. הראשון
א"ל כד תיחות תמן אמור ליה
ושל חמשה [ביחיד ואם] הראשון קורא ג' השני קורא שנים מפרשה
בהא מניתך חכים, וידע דלא
קורא שלשה פסוקים והשני מתחיל
רבינו גרשום
זו ואחד מפרשה אחרת וי"א ג' לפי שאין מתחילין בפרשה פחות
מיתמני ביומוי. מן דמך ר'
בפסוק שסיים בו הראשון והשנים עמו
אמר איני מקבל עד דתמני ר'
בללום ונתנום בקלפי.
משלשה פסוקין למ"ד דולג לידלוג ולמאן דאמר פוסק ליפסוק שאני התם
הרי שלשה. ומשום אין משיירין בפרשה
אפס דדרומא, והוה תמן חד
שכשחלקו כל משמר לו'
דאית
סב אמר [אין] ר' חנינא
משמרות היה מחלוקת
פחות משלשה פסוקים ליכא משום
קדמאי אנא חניין, וקביל
ביניהם, שזו אומר אני עולה
דלא אפשר: פוסק. מפסיק הפסוק לשנים ראשון קורא שני פסוקים וחצי ולוי משלים חצי אותו הפסוק שקרא הכהן עם שנים הנותרים:
עליה ר' חנינא מתמנן
תחלה וזו אומר אני עולה
ר' חנינא קרא. שהיה בעל מקרא ויודעה בגירסא ובקי בטעמיה: צער גדול. הרבה טרחתי וחזרתי עליו שיתיר לי לפסוק הפסוק
תליתאי. שמואל ודבית שילה
תחלה, מה עשו, כתבו שמות
הוי עיילין שאלין בשלמא
ראשי של אותן ה' משמרות
לשנים לצורך תינוקות שלומדים לפני שאינן יכולין לקרוא פסוק כולו: הכי נמי לא אפשר. גבי ס"ת. (ג) ובדילוג אי אפשר משום הנכנסין
דנשיאה כל יומא, והוו דבית
שהוסיפו ממשמר ידעיה, ובא
והיוצאין אם שני דולג ומתחיל בפסוק שסיים בו הראשון בני אדם הנכנסין שלא שמעו קריאת הראשון סבורין לומר שלא קרא הראשון
שילא עלין ויתבין קדמאי,
ידעיה ונטל חלקו וחלק
אלא שני פסוקים ונפיק מיניה חורבא וכשהראשון קורא ג' פסוקים ואינו משייר אלא שנים איכא גזרת יוצאין דסברי האי שני דסגיא ליה
פלגו יקר לשמואל ואותיבנא
חבריו, שהניח ידיו בקלפי,
קדמאי, על רב לתמן פלג ליה
ואומר, שם אותה משמורה
בשני פסוקים: מיתיבי פרשה של ששה פסוקים. אשאר ימות השנה קאי: ויש אומרים שלשה. מפרשה אחריתי: הכי גרסינן למאן
שמואל יקר ואותביה קדמאי,
שעולה בידי תחלה היא עולה
דאמר ס)דולג לידלוג למ"ד פוסק ליפסוק. כלומר פרשה של חמשה פסוקין (ד) אמאי קורא שני שלשה פסוקין בפרשה אחרת לידלוג או ליפסוק:
אמרן דבית שילה אנן תניין,
תחלה אחרי, וכן בשניה וכן
וקביל שמואל עלויה מיתב
דאית
בשלישית וכן ברביעית וכן
תליתאי. המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם, אומנות גדולה היתה שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול
חמישית, וכן עשה חרים וכו'. שאפי' יהויריב עולה. שהוא לא רצה לעלות עם עזרא. מנה"מ. דקורין במעמדות מעשה בראשית.
חבירו. תנא בתוספתא, אילו משמרות כהנים לוים וישראלים, עמדו נביאים שביניהם וקבעום כ"ד [מעמדות כנגד כ"ד] משמרות,
אמר רב אסי אילמלא מעמדות. כלומר קרבנות, לא נתקיימו שמים וארץ, שנא' ויאמר ה' אלהים במה אדע וגו', קחה לי עגלה
שנאמר צו את בני ישראל, אי איפשר לומר כל ישראל אלא מלמד ששלוחו של אדם כמותו. הגיע זמן המשמר כהנים ולוים
משולשת וגו', דהיינו קרבנות, לפיכך קוראין במעשה בראשית כשעוסקין בקרבנות, לפי שכל מעשה בראשית אינו מתקיים
עולים בירושלים, וישראל שבאותו משמר שאין יכולין [לעלות] לירושלים מתקבצים בעריהם וקורין בענין קרבנות ובענין
אלא בשביל הקרבנות. אנשי משמר היו מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון. (שבו) [שכל] כהנים של משמר נחלק לז'
מעשה בראשית ובטלין מן המלאכה כל אותה שבת. ולמה קורין בקרבנות ובמעשה בראשית, ללמדך שאלמלא המעמדות
בתי אבות, וכל בית אב עובד יום אחד, וביום שבית אב עובד שאר כל כהנים אנשי משמר (ז') [ו'] בתי אבות, מתפללין על
שמתקבצים וקורין לא נתקיימו מעשה בראשית, שנא' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים [וארץ] לא שמתי. וכתיב ויאמר
קרבן שמקריבין אחיהם בית אב שביעי שיתקבל ברצון. אנשי מעמד היו יושבין ד' תעניות. כלו', אותן ישראל של מעמד,
ה' במה אדע כי אירשנה, אמר אברהם לפני הקב"ה רבונו של עולם מתיירא אני שמא ישראל יחטאו כו'. תנו רבנן אנשי משמר
כדאמרנו לעיל במשנתנו שמתכנסין בעריהן, יושבין ד' תעניות. על יורדי הים. לפי שנאמר בו (והיה) [יהי] רקיע בתוך המים.
מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון ואנשי מעמד מתענין ד' תעניות בשבוע. בשני על יורדי הים, שנאמר ויאמר אלהים
על הולכי מדברות. לפי שנאמר בו ותראה היבשה. על אסכרא. לפי שנאמר בו יהי מאורות, מארת כתיב, דמשמע מארה. על
יהי רקיע בתוך המים וגו'. בשלישי על הולכי מדברות, שנאמר יקוו המים ותראה היבשה. בד' על אסכרה שלא תעל בתינוקות,
עוברות ומיניקות. לפי שנאמר בו ישרצו המים [שרץ] נפש חיה, דהיינו דמעוברות. מפני הנוצרים. לפי שיום חג שלהם באחד
שנאמר יהי מאורות, מארת כתיב חסר ו'. בה' על עוברות שלא יפילו ועל המניקות שיגדלו בניהם, שנאמר ישרצו המים שרץ
בשבת, ואם היו ישראל מתענין היו כועסים. שלישי דיצירה. שאדם נוצר בערב שבת, והוי אחד בשבת שלישי, ויש בו חולשא.
וגו' בערב שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת, וכל שכן שבת עצמה. וסנהדרין לבתי אבות מתענין עמהם. באחד בשבת
במוצאי שבת ניטלת ממנו. ויש בו חולשא. במוסף במנחה וכו'. ופי' בגמ', רב אמר דולג. שראשון קורא ג' פסוקים, ושמואל
מאי טעמא [לא], ר' יוחנן אמר מפני הנוצרים, פי' שיום טוב שלהן הוא. ר' שמואל [ב"נ] אמר מפני שהוא שלישי ליצירה,
אמר פוסק. שאינו דולג, משום גזרה משום הנכנסין ומשום היוצאין, שאם קורא ראשון ג' פסוקים שלמין, א' היוצא לאחר
וכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים. כלומר, נברא האדם בששי, הנה ששי ושבת ויום ראשון הרי שלש ליצירה, והוא
כשסיים הראשון שלא נשתייר לשני לקרות אלא ב' פסוקין. וכן אם מתחיל השני בפסוק הג', הנכנס לאחר שסיים הראשון
עדיין חלש. ר' שמעון בן לקיש אמר מפני נשמה יתירה שנתנת לאדם בשבת כדי לאכול ולשתות ולשמוח ולהתענג כגבור
כששומע ששני קורא הג', אומר לא קרא הראשון אלא ב' פסוקים.
בשתיית היין, ואם אין בו כח גדול אין בו יכולת לשתות, ובמוצאי שבת ניטלת מן האדם ונשתייר תשוי כח, לפיכך אין בו
יכולת, כדכתיב שבת וינפש, כיון ששבת וי אבדה נפש, כלומר אבדה הנפש היתירה. מתני'. וישראל שבאותו משמר מתכנסין בעריהם. פי', קבלנו מרבותינו שהיו בכל יום קורין פרשת קרבנות. ואחר כך היו קורין סדר בראשית. ביום הראשון בראשית ויהי
רקיע. תנא בראשית בשנים. אמאי בשנים והא ה' פסוקי נינהו, ותנן הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים. רב(א) אמר דולג. פי', הראשון קורא שלשה, [ו]השני חוזר וקורא אחד מאלו השלשה שקראם הראשון והשנים הנותרים מן הפרשה. ושמואל אמר
פוסק הפסוק אחד לשנים, כל אחד קורא שלשה. רב אמר דולג, כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה. וקיימא לן כרב וכבר פרשנוהו במגילה.