בשלשה פרקים פרק רביעי
תענית
כח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה
הפרש בין זה לזה. כלומר מה הפרש בין קרבן מוסף לקרבן
דאית ליה רווחא. שיכול לקרות מפרשה אחרת אבל הכא לית ליה
יח א
א)
❖
ב)
רווחא דהא לא מצי למיקרי אלא בראשית ויהי רקיע: מה הפרש בין
עצים דקרבן מוסף דוחה מנחה וקרבן עצים לא דחי מנחה:
הללו דברי תורה. מוסף ולהכי קדחי מנחה דהוי מדברי תורה
ג) ד)
זה לזה. מאי שנא דקרבן עצים דחי מעמד דנעילה ומעמד דמנחה
ה)
לא דחי: הללו דברי תורה. מנחה כדאמרי' בברכות יצחק
אבל קרבן עצים דהוי מדברי סופרים והלכך לא דחיא
ו) ז)
תורה אור השלם
אבינו תיקן תפלת מנחה שנאמר
אלא נעילה דהויא מדברי סופרים
1. וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל
ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ב)
אבל לא דחיא מנחה דהויא מדברי
דאית ליה רווחא: פרשה גדולה קורין אותה
❖
ח)
קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים
תורה: בני פחת מואב וכו' הן
ודנעילה מדברי סופרים. וצריכין
בשנים בשחרית ובמוסף ובמנחה קורין על
הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית
הן בני דוד. ולכך נקראו בני פחת
חיזוק לא גרסינן[א] הכא: עמדו אלו.
אֱלֹהֵינוּ לְבֵית אֲבֹתֵינוּ
פיהן כו': איבעיא להו היכי קאמר בשחרית
לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה
הגהות הב"ח זמן דקתני במתני' אהכי הוצרכו
שבאו מרות המואביה:
(ג)
ובמוסף קורין אותה בספר ובמנחה קורין אותה
לְבַעֵר עַל מִזְבַּח יְיָ אֱלֹהֵינוּ
הן
הן בני יואב בן צרויה. פירוש
למנות משום ההיא תקנה דעבוד
(א) רש"י
כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה:
על פה כקורין את שמע או דלמא הכי קתני
לפנינו
נחמיה י לה
דצרויה היתה אחות דוד
להו הנך נביאים כי היכי דלא לידחינהו
(ב) ד"ה
2. זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם
בשחרית קורין אותה בספר ובמוסף ובמנחה
מאתרייהו: פרוזדאות. שומרים:
כדכתיב ואחיותיהם צרויה
❖
בסמוך (ג) תוס'
רְשָׁעִים יִרְקָב: משלי י ז
קורין אותה על פה כקורין את שמע תא שמע
בכורים. אדם נכנס לתוך שדהו
והם באים מזרע רות המואביה:
מואב
❖
אי ר"מ. דקאמר בני פחת מואב
דתניא בשחרית ובמוסף נכנסין לבית הכנסת
ורואה אשכול שביכר תאנה שביכרה
רבינו חננאל
קושר עליה גמי ועושה אותה
בן יהודה הן הן בני דוד בן
וקורין כדרך שקורין כל השנה ובמנחה יחיד
בכורים : בקציעות. תאנים יבשים
יהודה ליתני במתניתין כי קאמר
פי' בשחרית במוסף כו'. תנא
ג)
קורא אותה על פה אמר ר' יוסי וכי יחיד
הגהות הגר"א
בשחרית ובמוסף נכנסין
כותשין אותן ועושין מהן עגולין:
בעשרים כו' בני פחת מואב בן
יכול לקרות דברי תורה על פה בצבור אלא
[א] רש"י
בכנסת וקורא בתורה בצבור.
ה"ג והעלי על כתפיהן. בוכיא:
יהודה היה ה"ל למיתני בני דוד
ד)
ערב שבת לא היו נכנסין מפני
כולן נכנסין וקורין אותה על פה כקורין את
❖
א
כבוד השבת. מתני'. כל יום
במכתשת שלפנינו. שהוא במקום
בן יהודה שבו שניה כמו שאומר
שמע: כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד כו':
שיש בו הלל, ואין בו מוסף,
שבו בני פרעוש שניה אי ר' יהודה
אחר (א) לפני בסמוך. וזהו גונבי עלי
כגון חנוכה וכיוצא בו, לא
מה הפרש בין זה לזה הללו דברי תורה והללו
דקאמר בני עדין בן יהודה הן הן
על שם שמתגנבין מן הפרוזדאות על
היה בו בשחרית. כלומר, לא
רבינו גרשום
דברי סופרים: זמן עצי כהנים והעם כו': ת"ר
היה בו מעמד, לא היו אנשי
עסקי עלי: הן הן בני סלמאי
בני דוד בן יהודה ליתני שבו בני
דאית ביה רווחא. שיכול
מעמד נכנסין בכנסת וקורין
הנתופתי. כעין מעשה זה עשו (ב):
דוד בן יהודה שניה אי ר' יוסי
למה הוצרכו לומר זמן עצי כהנים והעם אמרו
לקרות פסוק אחד מפרשה
פרשיותיהן בשחרית. וכל יום
הן הן בני דוד בן יהודה. דוד מלך
ליתני שבו בני יואב שניה ומשני
אחרת, אבל [הכא] דלא מצי
שישי בו קרבן מוסף, כגון
כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה
למקרי מפרשה אחרת דאית
ראש חדש וחולו של מועד,
תרי תנאי ואליבא דר' יוסי וקשיא
ישראל. ואהכי קרו ליה פחת מואב
ועמדו אלו והתנדבו משלהם וכך התנו נביאים
לה למיקרא למחר, או דולג
אין בו לאנשי מעמד קריאה
שבא מרות המואביה: יואב בן צרויה.
אמאי לא מוקי אליבא דר"מ ותרי
או פוסק. ובמנחה קורין על
במנחה. כל יום שיש בו קרבן
שביניהן שאפי' לשכה מלאה עצים יהיו אלו
תנאי אליבא דר"מ שהרי טפי יש
שבא מרות המואביה כי צרויה אם
פיהן. מה שקורין שחרית
עצים, כגון אלו ט' ימים שאנו
מתנדבין משלהן שנאמר והגורלות הפלנו
בספר כדרך שקורין כל השנה
1
עתידין לפרשם, כדתנן זמן
לן לאוקמא כר"מ דסתמא דמתני'
יואב אחות דוד היתה שנאמר
בספר. ערב שבת במנחה לא
עצי הכהנים והעם תשעה, אין
על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא
כר' מאיר ונראה לי דלהכי מוקי
ואחיותיהם צרויה ואביגיל:
היו נכנסין. לקרות בפה, לפי
לאנשי המעמד תפלה
לבית אלהינו לבית אבותינו לעתים מזומנים
בני עדין הן הן בני דוד. להכי
לה כרבי יוסי משום דרבי יוסי
שהן עוסקין לכבוד שבת
בנעילה. אמר בן עזאי משום
לטרוח בסעודת שבת. והאי
ר' יהושע, כל יום שיש בו
שנה בשנה לבער על מזבח ה' אלהינו
נימוקו עמו ומסתברא כוותיה בכל
קרי ליה בספר שמואל עדינו
דקתני בששי ותצא [תוצא]
קרבן מוסף אין מעמד
מקום ואפילו מחביריו:
העצני ה)שבשעה שעוסק בתורה מעדן
ככתוב בתורה: ועמהם כהנים ולוים וכל מי
וגו', היינו בשחרית בספר.
בנעילה, קרבן עצים אין
עצמו כתולעת וכשיוצא למלחמה
ויום
אין בו מעמד שחרית. כלומר,
במנחה. ואמרינן, מה הפרש
כו': תנו רבנן מה היו בני גונבי עלי ובני
אין קורין מה שקורין
בין זה לזה. ופרקינן, הללו
מתקשה כעץ: הן הן בני יואב בן
קוצעי קציעות אמרו פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו
דברי תורה, כלומר הימים
במעמדות לפי שעוסקין
צרויה. פלוגתא היא (במס' חגיגה)
ו)
שיש בהן קרבן מוסף כגון
בהלל. קרבן מוסף אין בו
עצים למערכה ושלא יביאו בכורים לירושלים והושיבו פרוזדאות על הדרכים
ראש חדש וחולו של מועד
נעילה. כלומר שיש בו קרבן
חד אמר עדינו העצני זה דוד וחד
ז)
כדרך שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל מה עשו כשרין
מן התורה אסורין בתענית,
מוסף אין בו תפלת נעילה,
אמר זה יואב: ליתני שבו בני דוד
ואין צריכין [חיזוק] אלא
ואין קורין במעמדות לפי
(שבאותו הדור ויראי חטא) הביאו סלי בכורים וחיפום בקציעות ונטלום
א)
שניה. דהא
קאמר ר' מאיר פחת
דוחין המעמד שבנעילה,
שעוסקין בקרבן, וקסבר
ועלי על כתפיהן וכיון שהגיעו אצל פרוזדאות אמרו להם להיכן אתם הולכין
ואע"פ שאינה תדירה ואינו
דתפלת נעילה קודם לתפלת
מואב היינו דוד: ולר' יהודה. בני
דבר ידוע. אבל זמן עצי
מנחה, ולפי שתפלת מוסף עד
עדין היינו דוד ובמתניתין קתני
אומרין להם לעשות שני עיגולי דבילה במכתשת שלפנינו ובעלי שעל כתפינו
הכהנים שהוא אסור בתענית
הערב עוסקין במוסף בשעת
בהדיא בני
דוד והדר קתני בני
מדרבנן, צריך חיזוק, לפיכך
נעילה. קרבן עצים אין
כיון שעברו מהן עיטרום בסלים והביאום לירושלים תנא הן הן בני סלמאי
אין מעמד המנחה שהוא תדיר
במנחה. כלומר ביום
פחת מואב דלר"מ ולר' יהודה בני
הנתופתי ת"ר מה הן בני סלמאי הנתופתי אמרו פעם אחת גזרה המלכות
והוא ידוע, וכיון שרואין כי
שמביאין קרבן עצים אין
עדין היינו דוד שבו שניה מיבעי
דוחה את המנחה נוהגין בו
קורין במעמדות במנחה, לפי
גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה והושיבו פרוזדאות על הדרכים
ליה: ולר' יוסי. דאמר פחת מואב
שעוסקין בקרבן עצים. קרבן
יום טוב, כדתניא [במגלת
כדרך שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל מה עשו
מוסף אין במנחה. כלומר
תענית] ואלו ימים זמן עצי
ועדין היינו יואב שבו שניה מיבעי
הכהנים והעם אסורין בהספד
מנחה קודם לנעילה, ובשעת
יראי חטא שבאותו הדור הביאו גזיריהן ועשו סולמות והניחו על כתפיהם
ליה: לעולם ר' יוסי ותרי תנאי
ובתענית. תנו רבנן למה
מנחה עוסקין במוסף ואין
והלכו להם כיון שהגיעו אצלן אמרו להם להיכן אתם הולכין אמרו להם
אליבא דר' יוסי. דמאן דאמר בני
הוזכרו זמן עצי הכהנים והעם
פנאי לקרות במעמדות. מה
להמנות כשעלו ישראל מן
הפרש בין זה לזה. כלומר
להביא גוזלות משובך שלפנינו ובסולמות שעל כתפינו כיון שעברו מהן
עדין בן יהודה היינו בני יואב לא
הגולה לא מצאו עצים
מ"ש דמוסף דוחה מנחה ואין
סבר לה דבני פחת מואב היינו יואב
פירקום והביאום והעלום לירושלים ועליהם ועל כיוצא בהם הוא אומר זכר
למערכה ועמדו אלו והתנדבו
דוחה נעילה, וקרבן עצים
2
ולהכי לא קתני שבו בני יואב שניה
משלהם. פי' גונבין עלי
דוחה אפי' נעילה. הללו.
צדיק לברכה ועל ירבעם בן נבט וחבריו נאמר ושם רשעים ירקב: בעשרים
וקוצעי קציעות, גונבין דעת
קרבן מוסף, דברי תורה, ואין
ולא סבירא ליה נמי דהן הן בני דוד
בו בני פחת מואב בן יהודה: תנא בני פחת מואב בן יהודה הן הן בני דוד
יושבי פרדסיאות באמרם
צריכין חיזוק, ואין צריך
דאם כן שבו בני דוד שניה מיבעי
להם כי התאנים הבכורות
שיהא דוחה אלא מנחה
בן יהודה דברי ר' מאיר רבי יוסי אומר הן הן בני יואב בן צרויה:
הללו אנו הולכים בהן לכתוש
שסמוך לו, אבל קרבן עצים
ליה למיתני אלא משפחה אחרת הן
בעשרים באלול בני עדין בן יהודה וכו': תנו רבנן בני עדין בן יהודה הן
במכתש שלפנינו ובעלי שעל
שהן מדברי סופרים וצריכין
ומאן דאמר בני פחת מואב היינו
כתפינו לעשותן קציעה של
חיזוק, לפיכך עשו בו חיזוק
הן בני דוד בן יהודה דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר הן הן בני יואב בן
בני יואב לא סבירא ליה דבני עדין
דבילה. פי' עלי, יד המכתש
שדוחה אפי' נעילה שאינו
כדכתיב אם תכתוש את האויל
סמוך לו. ועמהן. עם זתוא
צרויה: באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה כו': מני מתני' לא ר' מאיר ולא
היינו יואב אלא משפחה אחרת הן:
במכתש בתוך הריפות בעלי.
שהוא אחרון, כהנים ולוים
מאי
רבי יהודה ולא רבי יוסי אי ר"מ ליתני שבו בני דוד בן יהודה שניה אי רבי
דברים פשוטים הם. תנא, לפי
וכל מי שטעה שבטו. שאינו
שמסרו עצמן על המצות
יודע מאיזה שבט הוא. שבו
יהודה ליתני שבו בני דוד בן יהודה שניה אי רבי יוסי ליתני שבו בני יואב בן צרויה שניה לעולם ר' יוסי ותרי
נזכרין לברכה, כדכתיב זכר
בני פרעוש שניה. הן הולכין
תנאי אליבא דר' יוסי: באחד בטבת לא היה בו מעמד
כו': אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי
צדיק לברכה. זמן עצי
פעם שניה להביא עצים.
הכהנים והעם (כ)תשעה
באחד בטבת לא היה בו
מאי
באחד בניסן בני ארח בן
מעמד. כל היום, שהיה בו
יהודה כו'. מני מתני' אינה לר' מאיר דאמר בני פחת מואב הן הן בני דוד בן יהודה, דאי ר' מאיר היא, כיון שהקריבו בני דוד
הלל בשחרית וקרבן מוסף במנחה וקרבן עצים בנעילה. למה הוצרכו. לקבוע הני זמנים להביא עצים למערכה. פרדסאות.
בן יהודה (כ"ג) [כ'] בתמוז ובאו בני פחת מואב להקריב בכ' באב, היה לו לומר אם בני פחת מואב הן בני דוד בן יהודה,
ממונים. בקציעות. של דבילה. עיטרום בסלים. כמצוה, דכתיב ונתת בטנא. פרקום והביאום. עצים של סולמות לירושלים לקרבן
שבו בני פחת מואב שנייה, כמו שאמר שבו בני פרעוש שנייה. אי מתני' ר' יהודה היא, כיון דאמר בני עדיין בן יהודה הן בני
עצים. בני פחת מואב. הן בני דוד, ולהכי קרי ליה מואב, משום דאתי מרות המואביה. הן בני יואב. דאתי נמי ממואב, מאמו.
דוד בן יהודה, היה לו לומר שבו בני עדיין בן יהודה שנייה. אי ר' יוסי, כיון דאמר בני (דוד) [פחת מואב] בן יהודה בני יואב
הן בני דוד. ועל שם עדינו העצני קרי ליה בני עדין. הן בני יואב. ועל שם דוד שהיה ראש משפחותם, קרי להו בני עדין על
בן צרויה הן, ובני עדיין הן הן בני יואב בן צרויה, היה לו לומר שבו בני עדיין שניה. ואוקמיה לר' יוסי, ותרי תנאי אליבא
שם דוד. אי ר"מ ליתני נמי שבו בני דוד שניה. דר"מ קאמר הני פחת מואב הן בני דוד, כיון דתרוייהו קתני להו במתניתין,
דר' יוסי. באחד בטבת לא היה בו מעמד. מפני שיש בו הלל, שהוא חנוכה, והלל דוחה מעמד של שחרית. ויש בו קרבן מוסף
כדתני בני דוד איבעי להו למיתני שבו שניה, דכבר קתני דבאו פעם ראשונה, דקתני באו בני פחת מואב. אי ר' יהודה ליתני
של ראש חדש שדוחה מעמד של נעילה וכן של מוסף, דבהדיא תנינן באחד בטבת לא היה בו מעמד כלל והוא זמן קרבן
שבו בני דוד שניה. נמי, דהא תני במתניתין שתי פעמים בני דוד, דר' יהודה אמר דבני עדין הן בני דוד. אי ר' יוסי ליתני שבו
עצים, דתנן באחד בטבת שבו בני פרעוש שנייה, וקרבן עצים דוחה מעמד דמנחה.
בני יואב שניה. תרי תנאי אליבא דר' יוסי. דהאי תנא דאמר אליבא דר' יוסי בני פחת מואב הני בני יואב, לא אמר דר' יוסי
אמר בני עדין הן בני יואב, ומאן דאמר אליבא דר' יוסי בני עדין הן בני יואב, לא אמר דר' יוסי אמר בני פחת מואב הן בני
יואב, ולא תני במתניתין בני יואב אלא פעם אחת, להכי לא קתני שבו בני יואב שניה.