כח:
בשלשה פרקים פרק רביעי תענית
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ויום
טוב הראשון של פסח. הוא גומר הלל אבל שמונה ימי פסח
מאי שנא הלל דדחי דידיה. מעמד דשחרית: ומאי שנא מוסף דלא
יט א
א)
דחי דידיה. דקתני יום שיש בו מוסף אין בו מנחה ולא קתני אין
לא משום דלא דמי לחנוכה וסוכות דחנוכה דינא הוא לגמור
(ב)
כ ב
ב)
בו מוסף דלא דחי דידיה אלא דמנחה: הכי קאמינא. הכי קא בעינא
הלל דכל הח' ימים היה הנס מתגדל והיה כל חד וחד יום טוב וכן
ג)
למימר: אלא דידיה. דמוסף:
ה"ג רבי יוסי אומר כל יום שיש בו
בסוכות כל יומא ויומא הוי י"ט לעצמו לפי שפרי החג מתמעטין
ד)
כא ג
ה) ו)
מוסף יש בו מעמד. ואתנא קמא
והולכין אבל פסח אינו משתנה לא
ז)
פליג דאמר יום שיש בו מוסף אין בו
מקרבנות ולא מיום טוב לכך אין
מאי שנא הלל דדחי דידיה ומאי שנא מוסף
ח)
(ג) נעילה ואתא ר' יוסי למימר דיש
גומרים בו ההלל אלא יום הראשון
כב ד
דלא דחי דידיה א"ל רב אשי השתא דלאו
ט)
בו מעמד אע"פ שיש בו מוסף: אלא
והאידנא דגומרין תרי יומי משום
דידיה דחי דידיה לא כל שכן אמר ליה הכי
כג ה
לאו דנעילה הוא. דאמר ר' יוסי
דעבדינן אותו מספק הוי חד יומא
קאמינא לך לא לידחי אלא דידיה אמר ליה
❖
כד ו
דיש בו מעמד ואין מוסף דוחה
לענין קריאת הלל וכן ביום שני של
איכא ר' יוסי דקאי כוותך דתניא ר' יוסי אומר
אותו: באחד בניסן. דאית ביה הלל
עצרת וכן יום של שמחת תורה
כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד מעמד
דראש חדש: (ד) קרבן עצים. (קרבן
ומש"ה יש לנו כ"א יום לגמור הלל:
כה ז
הגהות הב"ח
אמר שמע מינה מנהג אבותיהם
דמאי אילימא מעמד דשחרית הא תנא קמא
מוסף) דבני ארח בן יהודה: זאת
(א) גמ'
בידיהם. י"מ דאמנהג לא
אומרת. מדלא קתני נמי באחד
נמי הכי קאמר אלא מעמד דמוסף דידיה נמי
❖
עילויה
בניסן אלמא הלל דראש חדש לא דחי
מברכינן (ו) מהכא וכן משמע בסוכה
לא דחי אלא דמנחה [א] קרבן עצים דחי אלא
לאחרובי ביתיה
וידך
ליה למעמד שמע מינה דלאו דאורייתא
בפרק לולב וערבה
לאו דנעילה שמע מינה דידיה דחי דלאו
(ב) רש"י
הוה א] אלא מנהגא כדלקמן: מנהג
דקאמר אמר אביי הוה קאימנא
תורה אור השלם
דידיה לא דחי שמע מינה וליתני נמי באחד
במנחה
אבותיהם בידיהן. אבל הלל דחנוכה
קמיה דר' יצחק ואייתי ההיא ערבה
1. וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְיָ עַל הַר
במוסף
בניסן לא היה בו מעמד מפני שיש בו הלל
(ג) ד"ה
לקמיה שקל חביט חביט ולא בריך
כגון באחד בטבת ודאי דחי דכיון
סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת
וקרבן מוסף וקרבן עצים אמר רבא זאת
בנעילה
יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה
קסבר ערבה מנהג נביאים היא
דנביאים תיקנוהו שיהו אומרים אותו
(ד) ד"ה
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ
אומרת הלילא דבריש ירחא לאו דאורייתא
אלמא אמנהג לא מברכינן אבל רבינו
על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא
וקרבן מוסף
שמות כד טז
הֶעָנָן:
(ה) ד"ה
2. וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן
דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן
תם פסק דמברכינן דאי איתא דלא
תבא עליהן כשנגאלין יהו אומרין
וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה
מברכינן אם כן מאי קאמר בגמרא
אותו על גאולתן ג) כדאורייתא דמי:
יהוצדק שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר
א) א
ולא בששה דמקרא
בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם
יחיד. כלומר אפי' יחיד גומר בהן את
כיון דשמעינהו דמדלגי ואזלי שמע
בהן את הלל ואלו הן שמונת ימי החג
וְאַרְבָּעִים לָיְלָה:
שמות כד יח
מינה מנהג אבותיהם בידיהם וכי
ההלל שכל אחד ואחד חייב לגמור בו
ושמונת ימי חנוכה ויום טוב הראשון של
(ו) תוס'
3. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל
לא היה לו להכיר אי משום מנהג
את ההלל. במסכת ערכיןד) מפורש מאי
כדמוכח הכא
פסח ויום טוב (ראשון) של עצרת ב ובגולה
הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל
קרו ליה לא מברכי אי איתא דאמנהג
שנא דגומר כל ימי החג ובפסח לא
וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה
עשרים ואחד יום ואלו הן תשעת ימי החג
ג
אייבו
וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת
לא מברכינן ואי מברכי לא מנהג הוא
גומר אלא יום ראשון משום דחג
אלעזר בר צדוק
וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר:
ד ושמונת ימי חנוכה ה ושני ימים הראשונים
וכי תימא דלא בא בתחילת קריאת
הסוכות חלוק בקרבנותיו וכל אחד
ההוא גברא
שמות לב יט
של פסח וב' ימים טובים של עצרת רב
קמיה (ז) שם
ואחד כחג בפני עצמו דמי: ובגולה.
הלל הא לא מצי אמרת דהא רב
4. בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי
ו
וידך
בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק
איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלילא בריש
איקלע לבבל קאמר דאי איתא
שעושין שני ימים טובים משום ספיקא:
הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה
❖
דמדלגי דלוגי. כגון אנן דמדלגין לא
דבאמצע תפלה בא הוה ליה למימר
ירחא סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דקא
ידך
לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ:
איקלע לבי כנישתא ומדלא אמר
לנו ה' לא לנו ונתחיל מן ה' זכרנו
ירמיהו נב ו
מדלגי דלוגי אמר שמע מינה מנהג אבותיהם
ז
5. וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל
יברך: לא יתחיל. אינו צריך להתחיל
מדלא ברכי מנהג הוא שמע מינה
בידיהם תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל
אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִבְרְחוּ
הגהות מהר"ב
בראש חדש: ר' יוסי אומר בשבעה.
דאמנהגא נמי מברכינן וההיא דסוכה
וַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר לַיְלָה דֶּרֶךְ
גומר: ה' דברים אירעו את אבותינו בשבעה
רנשבורג
דמשמע דאמנהגא לא מברכינן היינו
וטעמייהו מקרא במסכת שבת בפרק
שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר
א] רש"י
עשר בתמוז כו': נשתברו הלוחות מנלן
עַל גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל
ר"ע ה): בשבעה עלה משה. לקבל
דווקא אמנהג דערבה דלא הוי אלא
הָעִיר סָבִיב וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ
דתניא בששה לחדש ניתנו עשרת הדברות
ב)
מנהג טלטול בעלמא ואמנהג דטלטול
הלוחות כלומר ודאי ליכא מאן דפליג
הָעֲרָבָה: ירמיהו נב ז
❖
6. וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד
לישראל רבי יוסי אומר בשבעה בו מאן
לא מברכינן אבל בשאר מנהג כמו
עלה דמתני' דקתני דבי"ז בתמוז
וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים
קריאת הלל ואחריני כמו אותו מנהג
נשתברו הלוחות מכלל דכולהו סבירא
דאמר בששה ניתנו בששה ניתנו ובשבעה
אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים:
ודאי מברכינן וכן הלכה למעשה ולפי
להו דבשבעה עלה (ה) ולאו מקרא
דניאל יב יא
עלה משה מ"ד בשבעה בשבעה ניתנו
מוסף רש"י
7. וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים
זה יש ליזהר שלא לדבר באמצע
נפקא לן דבשבעה עלה דהאי דכתיב
ובשבעה עלה משה דכתיב ויקרא אל
בששה לחדש ניתנו
1
שָׁבוּעַ אֶחָד וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ
ההלל כיון שבירך דאם כן הוי מפסיק
וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו
עשרת
הדברות
יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה וְעַל
משה ביום השביעי וכתיב 2 ויבא משה בתוך
ונראה דאין יחיד מחויב לקרוא ההלל
הענן ששת ימים ויקרא אל משה
לישראל.
כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם וְעַד
הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים
כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל
אכן אם רוצה לחייב עצמו הרשות
ביום השביעי איכא מאן דדריש ליה
❖
דניאל ט כז
שֹׁמֵם:
ואשתכח
יום וארבעים לילה עשרים וארבעה דסיון
דכתיב
בידו :
במסכת יומא כי אחר מתן תורה
ו)
ושיתסר דתמוז מלו להו ארבעין בשיבסר
עילויה. על אותו יד פירוש מצאו
הוה: משבעה בסיון עד י"ז בתמוז
בתמוז נחית אתא ותברינהו ללוחות וכתיב
איכא מ' יום כ"ד דסיון שהוא מלא
כתוב על היד שנחתכה מן הצלם
הגהות הגר"א
וי"ו דתמוז הרי מ' יום שעמד משה
אנת צבי לאחרובי ביתיה כלומר ביתו
ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את
[א] גמ'
3
❖
בהר: גמרא. כך קיבלנו מאבותינו:
של הקב"ה אשלמת ליה כלומר וכחך
(ז)
העגל וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם
ומעת הוסר התמיד לתת שקוץ
נתת לו ויש מפרשים דהכתיבה הוה
תחת ההר: בטל התמיד גמרא: הובקעה
(שבת
שומם וגו'. דבעת שהוסר ונתבטל
על הצלם השלם וה"ק אשכחי' עליה
פו:) ובשבעה עלה.
רבינו חננאל
העיר בי"ז הוה והכתיב בחדש הרביעי
4
(יומא
על הצלם השלם אנת צבי לאיחרובי
התמיד באותו היום נתן שקוץ שומם
❖
ד:)
בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר וכתיב
ואוקימנא למתני' דתנא
ביתיה כלומר אתה רצית להחריב
דהיינו הועמד צלם בהיכל: ה"ג
דידן סבר קרבן [מוסף]
בתריה ותבקע העיר וגו' אמר רבא לא
והא כתיב על כנף שקוצים. כלומר
ביתו של הקדוש
ברוך הוא וידך
5
דוחה מעמד דנעילה
ומעמד דמוסף, ור' יוסי
קשיא כאן בראשונה כאן בשניה דתניא
אשלמת ליה לכך שלמתי את ידך
הא כתיב קרא אחרינא דכתיב ביה
רבינו גרשום
פליג עליה. דתניא ר' יוסי
שקוצים דמשמע תרי: תרי הוו.
להקדוש ברוך הוא
שחתכתי:
בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז
מ"ש הלל דדחי דידיה
אומר כל יום שיש בו
שהעמידן מנשה בהיכל: ונפל חד
דכתיב
ומ"ש מוסף דלא דחה
[מוסף יש בו] מעמד,
בשניה בשבעה עשר בו: שרף אפוסטמוס
ואוקימנא יש בו מעמד
דידיה. התם קאי, דקתני
על חבריה וקטעיה לידיה. והנקטע
את התורה גמרא:
העמיד צלם בהיכל מנלן דכתיב ומעת הוסר התמיד
6
במתניתין יש בו הלל אין
בנעילה, דסבר דידיה והוא
לא קא חשיב והיינו דכתיב שקוץ אחד:
בו מעמד דשחרית קרבן
מעמד דמוסף דחי, דלאו
ולתת שקוץ שומם וחד הוה והכתיב 7 ועל כנף שקוצים משומם אמר רבא
אשתכח דכתיב. על ההוא צלם הכי:
דידיה והוא מעמד דנעילה
מוסף אין בו במנחה,
תרי הוו ונפל חד על חבריה ותבריה ליה לידיה ואשתכח דהוה כתיב
לא דחי. דייק רבא, מדלא
ופריך מר קשישא מ"ש
אנת
קתני באחד בניסן לא היה
הלל דדחי מעמד בתפלה
אנת
בו מעמד, והנה יש בו
דידיה דהיינו שחרית,
קרבן עצים וקרבן מוסף [והלל] כגון אחד בטבת, (ש"א) [ש"מ] הלל דחנוכה הוא כמו הלל של תורה, אבל הלל דראש
ומוסף לא דחי מעמד בתפלה דידיה, דקתני מוסף אין במנחה, דמשמע אבל במוסף עצמו איכא מעמד. א"ל. ומי בעיא לך
חדש לאו דאורייתא הוא. דא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, י"ח ימים בשנה יחיד גומר בהן את הלל, ואלו
דמוסף דחי דידיה, השתא מנחה דלא הוה דידיה דחי ליה מוסף ממעמד, דידיה דמוסף מיבעיא. אמאי דחי נמי במנחה,
הן, ח' ימי החג וח' דחנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב של עצרת, ובגולה כ"א יום, ט' ימי החג וח' ימי
הא הלל לא דחי אלא דידיה, דשחרית לחודיה. ר' יוסי קאי כוותך. דמוסף לא דחי אלא מעמד דמוסף ולא דמנחה. דידיה
חנוכה ושני ימים של פסח ושני ימים של עצרת. רב איקלע לבבל, ושמע דקרו הלל בראש חדש, בעא למיפסקינהו,
נמי לא דחי. תמי', וכי מוסף לא דחי מעמד שבמוסף. י"ח יום גומרין את ההלל. ולא קתני ר"ח. [סבר לאפסוקינהו. כלומ'
כיון דשמע להן דפסקי שבק להו, אמר מנהג אבותיהם בידיהם. תנא יחיד לא יתחיל בברכה בזמן שקורין בהן, כגון
לאו דאורייתא הוא]. לא יתחיל. הלל בר"ח. ובשבעה (עשר) [עלה]. ואותו יום לא חשבינן, אלא מכן ואילך חשיב מ' יום,
ראש חדש וחולו של מועד [פסח], ואם טעה ובירך אשר קידשנו במצותיו וציונו לקרות והתחיל, לגמור, וזהו שא'
כ"ג דסיון שהוא מלא, וי"ז בתמוז, הרי מ', נמצא שבמ' ירד ושבר את הלוחות. מעת הוסר התמיד לתת שקוץ. כלומר, ביום
אם התחיל גומר, וקיימא לן הכי דאין חובה. חמשה דברים אירעו את אבותינו כו'. נשתברו הלוחות מנלן, לפי שעלה
שהוסר התמיד הקים צלם, וכבר אמר בי"ז בטל התמיד. (דכתיב עלה לליצנותא).
משה למרום [בז'] בסיון, [דכתיב] ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן, נמצא שעמד משה במרום כ"ד ימים
תשלום סיון, וי"ו מן תמוז הרי מ' יום, כדכתיב ויהי שם עם ה' ארבעים יום. למחר ירד ושיבר לוחות, נמצאת שבירת
הלוחות בי"ז בתמוז. בטל תמיד גמרא. כר' לוי דאמר אף בימי מלכות הרשעה היו משלשלין להן קופות של זהב
והן היו מעלין להן שני כבשים, ובסוף העלו להן שני חזירין כו', אותה שעה גרמו העוונות ובטל התמיד וחרב הבית. והובקעה העיר. בחרבן השני [ב]י"ז, כדתניא בט' לחדש הרביעי הובקעה העיר [בראשונה ו]בשנייה בי"ז [בו].
שרף אפוסטמוס בי"ז בתמוז את התורה גמרא: ירושלמי, היכן שרפה [וכו']. העמיד צלם בהיכל. מנלן דכתיב
ומעת הוסר התמיד. הנה בפירוש כי מעת שהוסר ובטל התמיד
ניתן השיקוץ בהיכל, וכבר אמרנו בי"ז בטל התמיד.