בשלשה
פרקים פרק
רביעי
תענית
כט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דכתיב
עד חדש ימים הוו להו כ"ב בסיון.פי'חשובמעשרים
אנת צבית לאחרובי
ביתיה
וידך
אשלימת ליה. הצלם אומר לחבירו
(ז)
כו א
א)
❖
ב)
ימים של ר"ח אייר עד סופו תמצא ט' ימים נמצא בכ'
אתה רצית להחריב ביתו
של מקום שהטית ישראל אחריך ואני
ג)
בסיון כ"ט ועד חדש ימים הוי שלשים ימים אם כן לפי זה תמצא
עשיתי בך נקמה ושילמתי לך ידי. ל"א אנת צבית לאחרובי ביתא
ד)
וידך ל)[אושלית] לי לשון שאילת ל)[כלים] כלומר ועלה בידי: ואמר רבי
מעשרים ושנים לחדש השני דזה אייר חדש שלם עד כ"ב דסיון וג' ימים
ה)
הגהות מהר"י
ו)
חמא בר חנינא אותו היום וכו'.
שנסעו מהר ה' הרי ל"ג דל מינייהו
לנדא
ז)
מהר לשון מהר. עכשיו כשתטול י"ט
ב' ימים דבעשרים בחדש נעלה הענן
אנת צבית לחרובי ביתא ידך אשלימת ליה
ח) ט)
א] גמ'
ימים מחדש אייר קודם עליית הענן
ואייתר להו שני ימים פשו כ"ג דל
י)
בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו
❖
פשו להו י' והנהו י' היו בין דרך
יומא מן שלשה שהאחד מן הג' ימים
לארץ מנלן דכתיב ויהי בחדש הראשון
1
שלשת ימים וז' דהסגרת מרים וחדש
היה בכלל החדש שאייר חסר
(ח)
בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן
(ה) של כ"ט ימים שאכלו בשר
פש להו כ"ב :
כ)
מוסף רש"י
אמר אביי תמוז דההיא שתא
ואמר מר שנה ראשונה עשה משה את
א)
ל)
הוה ל"ט והשתא אשתכח דמשה שלח
מ)
שניה הקים משה את
המשכן שניה הקים משה את המשכן ושלח
מלויי מליוה. ועשו אותו
מרגלים בכ"ט דסיון: הני ארבעים
נ)
המשכן.
מרגלים וכתיב ויהי בשנה השנית בחדש
נכי חד. ב' מסיון וכ"ט מתמוז הוה
משלשים ימים כדי שיכלו המ' ימים
2
ס)
(זבחים קיח:)
ל"א וח' מאב הוה ל"ט: מ)וחובה על
השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן
בתשעה באב שלשים יום דתמוז
ע)
אותו היום סרו מאחרי ה'.
ידי חייב. היינו תשעה באב דרגילין
ואחד דסיון דבכ"ט שלח המרגלים
העדות וכתיב ויסעו מהר ה' דרך שלשת
3
❖
להיות בו רעות: ה"ג מגלגלין זכות
ותשעה באב הרי ארבעים ימים
ימים אמר רבי חמא בר חנינא אותו היום
ב)
ע"י זכאי: מוצאי שבת. יום ראשון:
וביום תשעה באב שבו המרגלים
סרו מאחרי ה' וכתיב והאספסוף אשר בקרבו
תמוז דההיא
(שבת קטז.)
4
וישב
עליהם את
מוצאי שביעית. שמינית: דוכן.
מתור הארץ:
שתא.
הגהות הב"ח
התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל
אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו
מקום עשוי כעין איצטבא ועליו
(א) גמ'
וגו' וכתיב עד חדש ימים וגו' דהוו להו
מלויי
5
לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו
לוים עומדין לשורר: וישב עליהם
מליוה.
אותו היום
עשרין ותרתין בסיון וכתיב ותסגר מרים
האויבים וכו'. פי' באותו פסוק יש
את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם
6
תשעה באב (ב) שם
מנלן
שבעת ימים דהוו להו עשרין ותשעה בסיון
ה' אלהינו. במזמור אל נקמות ה'
ב' פעמים יצמיתם ולא הספיקו לומר
(ג) שם
והוא שיר של יום רביעי. והאי דאמרי
השני עד שבאו וכבשום ואומר ר"י
וכתיב שלח לך אנשים ותניא בעשרים
7
ליה ביום ראשון אילייא בעלמא
אע"ג דאין אותו פסוק כלל במזמור
ותשעה בסיון שלח משה מרגלים וכתיב
(שבועות י. וכעי"ז פסחים עא.
(ד) שם
ואיכה א טו) קרא עלי
(ו) הוה דנפל בפומייהו כדאמרינן
שיר של מוצ"ש אירע להם כך שאמרו
וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום הני
מועד.
8
בערכין פי' אילייא קינה
אותו פסוק ובירושל' מפרש אילייא
(פסחים שם) לשבור
ארבעים יום נכי חד הוו אמר אביי ג) תמוז
שכן תרגום יונתן בן עוזיאל שא קינה
נקט פירוש אילייא הוי כמו אלי
אותו היום תשעה
בחורי.
דההיא שתא מלויי מליוה דכתיב קרא עלי
באב היה (ה) רש"י
(שבועות י.) מגלגלין זכות
9
טול אילייא וכמו אלי
כבתולה דהוי לשון קינה כמו שקורין
ליום זכאי.
מועד לשבור בחורי וכתיב 01 ותשא כל העדה
כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה
העולם ריאוני"א בלע"ז:
❖
(ערכין
ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא אמר
שפירושו קונני ובכי: נחרשה
ד)
יא:)
אמר
העיר. כדכתיב ציון שדה תחרש
רבה אמר ר' יוחנן (אותו היום ערב) תשעה באב היה אמר להם הקב"ה
ה)
רבינו חננאל
שנחרשה כולה ונעשית כשדה חרושה:
אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות חרב הבית
בעל החוטם. בעל קומה וצורה.
וה' דברים אירעו את אבותינו
בראשונה דכתיב ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה
11
בט' באב. נגזר על אבותינו
ל"א גדול הדור: מתבקש. ליהרג.
[שנה] למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל
שלא יכנסו לארץ מנא לן,
ברמז אמר ליה שלא יכירו בו אנשי
דתניא בכ"ט בסיון שלח
ירושלם וישרוף את בית ה' וגו' וכתיב ובחדש החמישי בעשור לחדש
21
המלך: טשא. נחבא כמו טשו
מרגלים, הנה שני ימים
היא שנת תשע עשרה [שנה] למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב
הנותרים מסיון, ול' יום של
ו)
במערתא : אזל. האדון
תמוז שאותה שנה תמוז מלא
טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם וגו' ותניא אי אפשר לומר בשבעה
אצל רבן גמליאל בצנעא: ומית
היה, כדכתיב קרא עלי מועד
שהרי כבר נאמר בעשור ואי אפשר לומר בעשור שהרי כבר נאמר
לשבור בחורי, הרי ל"ב,
חד מינייהו. מן היועצין וכסבורין
ושמונה ימים באב הרי מ' יום
שאירע להן על שהרעו לגזור:
בשבעה הא כיצד בשבעה נכנסו נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי
שלימים, נמצאו שהגיעו ט'
גיא חזיון. ירושלים שהכל מסתכלין
באב. אמר רבא אותו היום ט'
שמיני א ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל
באב היה והיו ישראל יושבין
שם: מקרקר. לשון יללה: קיר
היום כולו שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב והיינו דאמר
ז)
31
ובוכין, אמר הקב"ה אתם
ושוע. מקונן וזועק לשון הנה
בכיתם ביכיה של חינם, אני
רבי יוחנן אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו
קול שועת בת עמי קיר
אקבע לכם ביכיה לדורות.
של היכל בו נשרף ורבנן אתחלתא דפורענותא עדיפא ובשניה מנלן דתניא
חרב הבית בראשונה. שנאמר
כמו קירי דבשחיטת חולין
[ו]בחדש החמישי בעשור
ח) מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב אמרו א] כשחרב בית המקדש
נ) : אל ההר. בשביל הר
לחדש [וכו'] בא נבוזראדן
בראשונה אותו היום ערב תשעה באב היה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית
ציון ששמם: משנכנס אדר.
וגו', וכתיב קרא אחרי',
וישרוף את בית ה' ואת בית
היתה ומשמרתה של יהויריב היתה והלוים היו אומרי' שירה ועומדין על דוכנם
ימי נסים היו לישראל פורים ופסח:
המלך. וכתיב קרא אחריתי,
ניזיל
ומה שירה היו אומרים וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו
[ו]בחדש החמישי בשבעה
41
לחדש היא שנת תשע עשרה
לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו נכרים וכבשום וכן בשניה נלכדה ביתר גמרא נחרשה העיר תניא
ט)
י)
בא נבוזראדן רב טבחים עבד
כשחרב טורנוסרופוס הרשע את ההיכל נגזרה גזרה על רבן גמליאל להריגה בא אדון אחד ועמד בבית
מלך בבל וישרוף את בית ה'
כ)
ואת בית המלך. אי איפשר
המדרש ואמר בעל החוטם מתבקש בעל החוטם מתבקש שמע רבן גמליאל אזל טשא מינייהו אזל לגביה
אותו
לומר בשבעה שכבר נאמר
היום ט' באב היה (ו) ד"ה
בצנעא א"ל אי מצילנא לך מייתית לי לעלמא דאתי א"ל הן א"ל אשתבע לי אשתבע ליה סליק לאיגרא
כו', ואי איפשר לומר בי'
שכבר נאמר וכו', ואכלו ושתו
נפיל ומית וגמירי דכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו מבטלי לגזרתייהו יצתה בת קול ואמרה אדון
(ז) תוס' וכתיב
וקירקרו עד ערב ט' באב,
חדש
בערב [ט'] באב הציתו סמוך
זה מזומן לחיי העולם הבא תנו רבנן משחרב הבית בראשונה נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה
יום
לחשיכה והיה דולק והולך כל
ומפתחות ההיכל בידן ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו רבונו של עולם הואיל ולא זכינו להיות גזברין
(ח) בא"ד
היום, שנא' אוי לנו כי פנה
[ה]יום כי [י]נטו צללי ערב.
נאמנים יהיו מפתחות מסורות לך וזרקום כלפי מעלה ויצתה כעין פיסת יד וקיבלתן מהם והם קפצו
❖
א"ר יוחנן אלמלא הייתי
ונפלו לתוך האור ועליהן קונן ישעיהו הנביא משא גיא חזיון מה
לך איפוא כי עלית כולך לגגות
51
באותו הדור לא קבעתיו אלא
בעשירי מפני שרובו של היכל
תשואות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך
לא חללי חרב
ולא מתי מלחמה אף בהקב"ה
בעשירי נשרף. ותנא דידן
רבינו גרשום
נאמר מקרקר קיר ושוע אל ההר: משנכנס אב
ממעטין בשמחה
כו': אמר רב יהודה בריה דרב
תחלת פורענותא עדיפא.
61
בט' באב נגזרה גזרה על
ובשנייה דתניא ר' יוסי אומר
שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב
ממעטין בשמחה
כך משנכנס אדר מרבין בשמחה
אבותינו שלא יכנסו לארץ.
מגלגלין זכות ליום זכאי
אמר
ובערב ט"ב חזרו מרגלים,
וחובה ליום חייב. כשחרב
ולמחר קבעו ט"ב. דרך
הבית בראשונה ט' באב היה
שלשת ימים. הרי כ"ב, דיום עשרים עצמו דאייר הוא מחשבון הג' ימים, וכתיב עד חדש ימים דהיינו כ"ט ימים, וחשוב ז'
ומוצאי שבת ומוצאי שביעית היתה ומשמרת יהויריב היתה כו'. נלכדה ביתר ונחרש[ה] העיר, גמרא. פי' טאשא, נתחבא.
דאייר לפי שהוא חסר, וכ"כ דסיון, הרי החדש ימים, ועדין נשתיירו ח' דסיון לפי שהוא מלא, וכתיב ותסגר מרים שבעת ימים,
הרי כ"ט דסיון, ובאותו יום עצמו שלח מרגלים, וכתיב וישובו מקץ ארבעים יום, חשוב ב' דסיון וכ"ט דתמוז הרי ל"א, וח' דאב דאמרת דבערב ט"ב חזרו, א"כ לא הוו בדרך אלא מ' נכי חדא, וקרא אמר ארבעים. תמוז מליוה. ואיכא ל' דתמוז, נמצא
בערב ט"ב מ' מלאים, ולמחר קבעי לט"ב. קרא עלי מועד. שקבעו תמוז של שלשים. וחובה ע"י חייב. לפי שבט"ב היה כבר חייב, ששרף בו בראשונה. כשהרס. משמע נחרש. בעל החוטם. כלומר, [גדול שבכולן וה]עין שבהם [וה]חשוב שבהם.
תורה
אור
1. וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן: שמות מ יז 2. וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי
הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא: במדבר יד א 11. וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ
בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת: במדבר י יא 3. וַיִּסְעוּ מֵהַר יְיָ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית יְיָ
נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם: וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְיָ וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל
נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה: במדבר י לג 4. וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ
בָּתֵי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ: מלכים ב כה ח-ט 21. וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע
וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר: במדבר יא ד 5. עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם
עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל
לְזָרָא יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת יְיָ אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם: במדבר יא כ 6. וַתִּסָּגֵר
בִּירוּשָׁלִָם: ירמיהו נב יב 31. קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ מִלְחָמָה קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַצָּה¢ רָיִם אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי
מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם: במדבר יב טו 7. שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת
עָרֶב: ירמיהו ו ד 41. וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם יַצְמִיתֵם יְיָ אֱלֹהֵינוּ: תהלים צד כג 51. מַשָּׂא
אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא
גֵּיא חִזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת: תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב וְלֹא
בָהֶם: במדבר יג ב 8. וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם: במדבר יג כה 9. סִלָּה כָל אַבִּירַי אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי קָרָא
ישעיהו כב א-ב 61. כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לַאדֹנָי אֱלֹהִים צְבָאוֹת בְּגֵיא חִזָּיוֹן מְקַרְקַר קִר
מֵתֵי מִלְחָמָה:
01. וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ
עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה: איכה א טו
ישעיהו כב ה
וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר: