בשלשה פרקים פרק
רביעי תענית
ל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ותרוייהו
לקולא. כלומר תרוייהו כדר"מ דאמר מר"ח ועד
מחגה. כלומר יליף טעמא מן חגה דהיינו ר"ח שנקרא חג כדאמרי'
לג א
א)
לעיל קרא עלי מועד : הלכה כר"מ. דלפניו אסור ולאחריו
התענית וכרשב"ג דאמר אינו אסור אלא אותה שבת
ו)
ב)
מותר: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. דאין איסור נוהג אלא
בלבד הלכה כתרוייהו לקולא כלומר דאינו אסור אלא אותה שבת
באותה שבת: תרוייהו לקולא. כדמפרש ואזיל דבלפניו מוקי הלכה
בלבד כרשב"ג ודוקא [עד] התענית אבל לאחר התענית מותר דהלכה
לד ב
כר"מ דלפניו ולא לאחריו ובאותה
כר"מ דאמר דאינו אסור אלא עד
שבת אבל קודם אותה שבת אפילו
התענית ואע"ג דשלחו משמיה דר'
מחגה ומ"ד כל החדש כולו אסור מחדשה
לפניו מותר: משש שעות ולמטה.
יוחנן דכלי פשתן מותר לכבס במועד
ג
ומ"ד כל השבת כולה אסור משבתה אמר
כלפי השחר: המפסיק בה. דשוב
מ"מ החמיר לנו מורינו רש"י לתת
רבא הלכה כרשב"ג ואמר רבא הלכה כרבי
לה ד ה
ג) ד)
אינו אוכל עוד מאותה סעודה
סדינין שלנו לכובס אותה שבוע
מאיר ותרוייהו לקולא וצריכא דאי אשמועינן
ואילך: ה"ג כיצד ישנה א"ר יהודה
שהיה בה ט"ב קודם התענית [ג] אבל
הלכה כר' מאיר הוה אמינא אפי' מר"ח קמ"ל
לו ו ז
ה)
אם הוא רגיל כו': בעשרה. שהיו
היכא דחל ט"ב בה' בשבת מותר
הלכה כרשב"ג ואי אשמועינן הלכה כרשב"ג
סועדין עמו לכבודו: וחכ"א ישנה.
לכבס ולספר מחצות ואילך מפני
ו) ז)
הוה אמינא אפילו לאחריו קמ"ל הלכה כרבי
ח)
אשני תבשילין קיימי (א) בשר ויין
כבוד השבת דאין להמתין עד ערב
לז ח
ט)
ימעט: מליח. דג או בשר מליח דאין
מאיר: ערב תשעה באב לא יאכל אדם ב' שבת מפני טורח השבת :
י)
ערב
ט"ב לא יאכל אדם ב'
❖
בו טעם כל כך אחר ששהה שלשה
תבשילין כו': אמר רב יהודה לא שנו אלא
❖
תבשילין. פירוש ב' תבשילין
ימים במלח כדלקמן כשלמים
(ב)
משש שעות ולמעלה אבל משש שעות
והנותר מבשר זבח השלמים וגו' ז)
ר"ל בשתי קדירות כגון שקורין
ולמטה מותר ואמר רב יהודה לא שנו אלא
תורה אור השלם
טפי לא אשכחן דמקרי בשר: כל
העולם אכלנו ב' מינים שקורין
הגהות הב"ח
בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאינו
1. פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים
שהוא משום ט' באב. כגון סעודה
מיישו"ן אבל אין לאסור לאכול תבשיל
(א) רש"י
מפסיק בה מותר ותרוייהו לקולא וצריכא דאי
א
מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת יְיָ בָּרָה
המפסיק בה: כל שאינו משום ט"ב.
שעושין מבצלים ומגבינה ומביצים
אבל
מְאִירַת עֵינָיִם:
אשמעינן בסעודה המפסיק בה הוה אמינא
❖
דאע"ג דאין רגילין העולם לאכול
כגון סעודה המפסיק בה בתענית
(ב) ד"ה
תהלים יט ט
אפי' משש שעות ולמטה קמ"ל משש
בצלים חיין כדאמר בעירובין
צבור אי נמי סעודה שאינו מפסיק
(ג) ד"ה
בה: ה"ג ר' ישמעאל בר' יוסי אומר
אכל בצל והשכים ומת וכו' שקשין לכל
שעות ולמעלה ואי אשמעינן משש שעות
רבינו חננאל
משום אביו כל שעה שמותר לאכול
גופו של אדם כחרבות אעפ"כ מאחר
במקום שהוא רגיל
ולמעלה הוה אמינא אפי' בסעודה שאינו
(ד) תוס'
ואסיקנא, הלכתא (כר'
מותר לרחוץ ולא גרסינן בשר. כלומר
שאין עושין מהם תבשיל בעצמו אם
מפסיק בה קמ"ל בסעודה המפסיק בה תניא
בו
יוחנן) כרב שמעון בן
אפי' בשעת סעודה המפסיק מותר
לא ישימו או שומן או שום דבר
(ד)
❖
גמליאל דאמר אינו נוהג
כלישנא קמא תניא כלישנא בתרא תניא
לרחוץ הואיל ומותר לאכול: אסור
שנותן בהם טעם אינו קרוי תבשיל
אלא אותה שבת בלבד
כלישנא בתרא הסועד ערב תשעה באב אם
שחל ט' באב להיות
באכילה ובשתיה. הני אין נוהגין
כדי לאסור הביצים שמשימין עמהם
בתוכה, והלכתא כר' מאיר
עתיד לסעוד סעודה אחרת מותר לאכול בשר
הגהות הגר"א
באבל דקא חשיב נמי איסורים שנוהגין
אבל מן גבינה המבושל בקדירה אין
דאמר עד התענית, אבל
ולשתות יין ואם לאו אסור לאכול בשר
[א] גמרא
בו לבד מהני דנהיגי באבל רחיצה
חששא לאכול דכל דבר שהוא נאכל
לאחר התענית שאר
שבוע מותר. וזהו פי'
סיכה ונעילה כו': ואסור לקרות
ולשתות יין תניא כלישנא קמא ערב תשעה
כמו שהוא חי כמו חלב כמו גבינה
הלכתא כתרווייהו לקולא.
בתורה כו'. דכתיב בהו ח) משמחי
כמו תפוחים אין בהם תורת בשול
באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל
[ב] שם
ערב ט' באב לא יאכל שני
כלל וכלל: ואם היה רגיל לסעוד
לב : במקום שאינו רגיל לקרות.
תבשילין כו'. ואפילו אורז
(ג)
בשר ולא ישתה יין רבן שמעון בן גמליאל
ועדשים, אבל [אוכל]
בעשרה יסעוד בחמשה. צריך
דכיון דלא ידע אית ליה צערא:
אומר ישנה אמר רבי יהודה כיצד משנה
תבשיל אחד, בלבד שלא
ואע"ג
דקאמר
עד כמה. הוי בשר גמור דלא הוי
למעט בכבודו:
יהיה אותו תבשיל בשר.
אם היה רגיל לאכול שני תבשילין יאכל מין
הש"ס דבשר מליח מותר כל זמן
ואם הוא בשר בן ג' יום
בשר מליח כל זמן שהוא כשלמים
[ג] תוס'
אחד ואם היה רגיל לסעוד בעשרה בני אדם
מותר, דא' כל בשר שאינו
שאינו כשלמים. כלומר שעבר יותר
שלא שהה במלחו אלא שני ימים
כשלמים בן שני ימים
סועד בחמשה היה רגיל לשתות עשרה כוסות
מב' ימים משחיטתו אפ"ה לדידן
ולילה אחד כזמן אכילת שלמים. ולהכי
ולילה אחד, כדכתיב ביום
❖
שותה חמשה כוסות במה דברים אמורים
זבחכם יאכל וממחרת וגו',
אסור לאכול בשר אפי' מלוח מזמן
נקט כשלמים דבזמן אכילת שלמים
אינו קרוי בשר אלא מליח.
מרובה כיון דאנו רגילים לאכול
אשכחן דאקרי בשר דכתיב
משש שעות ולמעלה אבל משש שעות
ויין תוסס נמי, כגון שנסחט
בשר מליח וכן צריך למעט בשתייתו
ט) והנותר מבשר זבח השלמים וגו'
בתוך ג' ימים מותר, שאינו
ולמטה מותר תניא אידך ערב תשעה באב לא
מוסף רש"י
עדיין יין. אמר רב יהודה
שאם היה רגיל לשתות עשרה
טפי לא אשכחן דמקרי בשר שהטעם
יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא
כל זמן שהוא כשלמים.
אמר רב לא שנו [לא] יאכל
נפסל אחרי ב' וג' ימים: יין
כוסות משכר או ממשקה אחר לא
בשר ולא ישתה יין בערב
ישתה יין דברי ר"מ וחכ"א ישנה וממעט
מגתו. חדש ומתוק ואינו טוב
ישתה כי אם
חמשה וצריך לשנות
ט' באב, משעה שיעברו
בבשר וביין כיצד ממעט אם היה רגיל לאכול
שש שעות מן היום, כגון
כיין ישן ומשלשל ומזיק: תוסס.
מקומו שהוא
רגיל לאכול בו כמו
שקבע סעודתו משעה
ליטרא בשר יאכל חצי ליטרא היה רגיל
רותח: אין בו משום גילוי.
שהיה מנהגו
של רבי יהודה בר'
שביעית ולמעלה, והני
לשתות לוג יין ישתה חצי לוג יין ואם אינו
אילעאי שישב
ואכל ערב ט"ב בין
שאין נחש שותהו כי יברח מרתיחתו:
מילי בסעודה שהוא
מפסיק בה, כלומר
בין רגיל כל עיקר אסור רשב"ג אומר אם היה
תנור לכיריים
מקום שהיה מנוול:
בתענית, אבל אם בדעתו
כל לוכל עדיין פעם אחרת, או
רגיל לאכול צנון או מליח אחר סעודתו הרשות בידו תניא אידך כל שהוא
(סנהדרין ע.) כל זמן
קודם שעה ששית מותר.
משום תשעה באב אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין ואסור לרחוץ כל שאינו משום ט"ב מותר לאכול בשר
שהוא תוסס.
(מתשתא מיבררי) הני
ולשתות יין ואסור לרחוץ ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול [א] בשר מותר לרחוץ
מילי פשוטות הן. רבן
(שם) יין תוסס.
שמעון בן גמליאל אומר
ת"ר כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב אסור באכילה ובשתיה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש
ב
א)
אם היה רגיל [לאכול] אחר
המטה ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה בתלמוד ובמדרש ובהלכות ובאגדות אבל
סעודתו צנון או מלח
ג
❖
(ע"ז ל:)
הרשות בידו. תנו רבנן כל
קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות וקורא בקינות באיוב ובדברים הרעים
שהוא משום תשעה באב
אסור לאכול בשר ולשתות
שבירמיה ותינוקות של בית רבן ב) [ב] בטלין משום שנאמר 1 פקודי ה' ישרים משמחי לב ר' יהודה אומר
יין ואסור לרחוץ. משעה
רבינו גרשום
אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות אבל קורא הוא באיוב ובקינות
שאסור לאכול אסור
מחגה. מה חגה ח' ימים,
לרחוץ. ואע"ג דתנינן נוהג
ובדברים הרעים שבירמיהו ותינוקות של בית רבן בטלים בו משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב:
אף מיעוט שמחה ח' ימים.
אבל עד התענית, ואמרינן
לא יאכל בשר ולא ישתה יין: תנא אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו בשר מליח עד כמה
ג) ד
הלכתא אסור לרחוץ כל
ותרווייהו לקולא. הלכה
כר"מ דאמר אין אסור אלא
גופו בין בחמין בין בצונן
אמר רב חיננא בר כהנא משמיה דשמואל ה כל זמן ד) (שאינו) כשלמים ויין מגתו עד כמה כל זמן שהוא
עד התענית, והלכה
כל שבעה, אבל פניו ידיו
תוסס תנא יין תוסס אין בו משום גילוי וכמה תסיסתו ג' ימים אמר רב יהודה אמר רב כך
ה) ו
ז
ח
כרשב"ג דאין איסור אלא
ורגליו בחמין אסור בצונן
מותר, הא גרסינן בפסחים
אותה שבת, והוא שלפני
היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אילעאי ערב
תשעה באב מביאין לו פת חריבה במלח ויושב
ט' באב. בסעודה המפסיק,
פרק מקום שנהגו אין [בין]
בין
סעודה אחרונה שמקבל
ט' באב ליום הכיפורים
[כו', מסייע] ליה לר'
עליו תענית. אבל בסעודה
שאין מפסיק. כגון סעודה שאוכל קודם לכן, שעדיין יאכל אחריה. כל שהוא משום ת"ב. היינו ט' באב עצמו, כל שאינו
אלעזר דאמר אסור לאדם שיושיט אצבעו במים בט' באב כדרך שאסור ביום הכיפורים. אע"ג דמותבינן עליה, הא משני רב
משום ת"ב, שאר תעניות. קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות. לפי שמצטער. כל זמן שהוא כשלמים. שני ימים ולילה
פפא חמורי קתני. וגרסינן בפרק יום הכפורים מטפחת היה לו לר' יהושע בן לוי, ב[ערב] יום הכיפורים מקנח בו ידיו ורגליו,
למחר מעבירה על גב עיניו ואינו חושש, ערב ט' באב שורה במים ועושה כמין כלים נגובין, למחר מעביר על גב עיניו
אחד, אינו אוכל בערב ת"ב, אבל אחר כן אוכל, שבטל מתורת בשר.
ואינו חושש. [ש"מ] מהני כולהו דרחיצת פניו ידיו ורגליו בט' באב אפילו בצונן אסור, אלא אם היו מטונפות. תנו רבנן כל
מצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב אסור ברחיצה וב(נ)סיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. שלח רב הגאון בלשון הזה, יהא [בנ]דוי כל מי שעושה אחת מכל אילו בט' באב כל היום. וא' לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה
בתלמוד כו'. (ר' יהודה אומר) [ו]אינו קורא אלא במקום שאינו רגיל לקרות, מפני שצער הוא לו. וקורא באיוב ובקינות, פי' איכה, ובדברים הרעים שבירמיה, ותינוקות של בית רבן בטילים. משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. תניא יין תוסס
אין בו משום גילוי וכמה תסיסתו שלשה ימים. לפיכך בערב ט' באב מותר.