בשלשה פרקים פרק רביעי
תענית
לא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תיקנו
ביבנה הטוב והמטיב. פירוש בברכת המזון ומש"ה תקנו
לאיזה
שירצה יעלו. הושע בן אלה רשע היה דכתיב (מלכים
מב א מיי' פ"ב מהל'
א) ברכות מח:, ב) ב"ב
קכא:, ג) [גיר' ע"י דתניא],
ברכות הל' א [טור
ויעש הרע בעיני ה' רק לא כמלכי ישראל. והיינו
יותר על
היין הטוב והמטיב טפי מבשאר דברים לפי
ב יז)
❖
שהיו [כמו] גדר בכרם ולא נסרחו: יום תבר מגל. פירוש
ד) [צ"ל יסיף כך א' בב"ב
א"ח סי' קפט]:
דקאמר רק שבטל את הפרוסדאות ואמר לאיזה שירצו יעלו:
וע"ש ברשב"ם], ה) [בב"ב
הרוגי ביתר. בפרק הניזקין (גיטין דף נז.): מלכרות. לפי
שמונעין מלכרות עצים למערכה פירוש משום שחלש כחה של
ליתא אלא כך איתא מאי יסיף
תני רב יוסף תקבריה
שהן לחין ומאותו הזמן אין כח
חמה ומגדלין התולעים באילנות
רבינו חננאל
אימיה], ו) [פסחים פב.
בחמה לייבשן וחיישינן
מפני
ועצים מתולעים פסולים למערכה
לאיזה שירצו יעלו רב מתנה אמר יום שנתנו
א)
וש"נ], ז) [עי' הגי' בע"י],
רב מתנה [אמר] יום
התולעת לפי שעץ שיש בו
תולעת
כדאמר [במדות] (פ"ב מ"ה)
ח) כתובות נט:, ט) [נראה
הרוגי ביתר לקבורה ואמר רב מתנה ב) אותו
[שנתנו] הרוגי ביתר
שצ"ל אל ירך לבבכם וגו' עי'
לקבורה. ובו ביום תיקנו
פסול למערכה כדאמרינן
שהכהנים בעלי מומין הם מנקרים
(מדות
יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה
א
פרש"י בתורה ובמכות יא.
הטוב והמטיב, הטוב שלא
פ"ב מ"ה): יום תבר
מגל.
העצים ומסירין העצים מתולעים
ובסוטה מג.], י) [ד"ה אפילו
הסריחו והמטיב שנתנו
הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב
❖
שבירת הגרזן שפסק
החוטב
שפסולות למערכה:
אחרי ד"ה צריכין],
לקבורה. יום שפוסקין בו
דלא מוסיף יאסף. פי' אותו
שנתנו לקבורה רבה ורב יוסף דאמרי
לכרות עצים למערכה,
מלחטוב עצים: מכאן
ואילך.
כדתניא [ר"א] הגדול אומר
תרוייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה
מחמשה עשר באב ואילך
דמוסיף
שאינו מוסיף מן הלילות על
מט"ו באב תשש כחה של
תורה אור השלם
הימיםיאסף: מאי יאסף תקבריה
(תניא) רבי אליעזר הגדול אומר מחמשה
לילות על הימים לעסוק בתורה
ג)
חמה ולא היו כורתין עצים
1. וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה
למערכה מפני שאין יבשין.
אימיה. תימה וכי היה מסופק מאי
יוסיף חיים על חייו: דלא
עשר באב ואילך תשש כחה של חמה ולא
וכיון שאין יבשין מתליעין.
אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ
יוסיף. לעסוק בתורה בלילות:
יאסף אלא נראה לומר דלא מוסיף
היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבשין
וקא', יום תבר מגל.
וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְיָ קִוִּינוּ לוֹ
תקבריה אימיה. כלומר ימות
יסיף ומיהא קבעי גמרא מאי יסיף
(א)
כלומר, מעתה אין אנו
נָגִילָה
וְנִשְׂמְחָה
אמר רב מנשיא וקרו ליה יום תבר מגל מכאן
❖
צריכין מגל לחתוך בו
בִּישׁוּעָתוֹ: ישעיהו כה ט
בלא עתו: בת מלך. אף על פי
אבל לעולם הוה ידע דיאסף הוא
ואילך דמוסיף יוסיף ודלא מוסיף ד) (יאסף)
עצים. [מכאן ואילך]. פי'
שהיה לה שואלת מבת כהן גדול
לשון מיתה כדכתיב (בראשית מט)
מט"ו באב, מי שמוסיף מן
(תני רב יוסף) מאי יאסף אמר רב יוסף
ויגוע ויאסף אל עמיו: כל אחד
ה)
כו' שלא לבייש את השואלת
הלילה ליום, כלומר, עומד
הגהות הב"ח
תקבריה אימיה: שבהן בנות ירושלים כו':
בלילה ושונה שכבר האריך
מתוך שאין לה: מבת כהן
ואחד מראה הקדוש ברוך הוא
(א) תוס' ד"ה מאי כו' דלא
הלילה. ומי שלא יוסיף
ת"ר בת מלך שואלת מבת כהן גדול בת
גדול.
שהוא קרוב וסמוך למלכות:
באצבעו שנאמר הנה אלהינו זה
מוסיף יסיף ומשום הכי
תקבריה אימיה, שאינו מן
❖
קבעי גמרא מאי:
כהן גדול מבת סגן ובת סגן מבת משוח
החכמים שמנדדין שינה
סגן.
כהן חשוב ממונה תחת כהן
קוינו לו וגו' נגילה ונשמחה בישועתו:
מעיניהן בעולם [הזה]
גדול להיות תחתיו ביום הכפורים
הדרך עלך בשלשה פרקים
מלחמה ובת משוח מלחמה מבת כהן הדיוט
וחיים לעולם הבא.
אם
יארע פסול בכהן גדול
וסליקא לה מסכת תענית
הדרן עלך
וכל ישראל שואלין זה מזה כדי שלא
ו)
לעזי רש"י
❖
בשלשה פרקים
ביום הכפורים ישמש זה הסגן
יתבייש את מי שאין לו: כל הכלים טעונין
אישקרי"ן. קופסה (בעיקר
תחתיו: משוח מלחמה. הוא הכהן
❖
לתכשיטים).
טבילה: אמר רבי אלעזר אפילו מקופלין ומונחין בקופסא: בנות ישראל
המכריז במלחמה ט) מי האיש הירא
רבינו גרשום
יוצאות וחולות בכרמים: תנא מי שאין לו אשה נפנה לשם: מיוחסות שבהן
ז)
ורך הלבב וגו' (דברים כ): י) אפילו
יום שפוסקין מלכרות
היו אומרות בחור וכו': תנו רבנן יפיפיות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם
מוסף רש"י
מקופלין ומונחין בקופסא. אישקרי"ן:
עצים למערכה. ומיכן
ליופי שאין האשה אלא ליופי מיוחסות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם
צריכין טבילה. כולן שלא לבייש את
ואמר רב מתנה כו'. ולכך
ואילך מוסיפין לעסוק
שמחו שזכו לקבורה ושלא
בתורה. תשש כחה של
שצריכה טבילה: שאין אשה אלא
למשפחה לפי שאין האשה אלא לבנים מכוערות שבהם מה היו אומרות
ח)
הסריחו (רשב"ם ב"ב קכא:).
חמה. ואינה מייבשת
לבנים. אם בניך יהיו מיוחסין הכל
קחו מקחכם לשום שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים אמר עולא ביראה אמר
הטוב והמטיב. ברכת
העצים. יום תבר מגל.
הטוב והמטיב שבברכת
קופצין עליהם בין זכרים בין
כלומר, מיכן ואילך אין
רבי אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא יושב
המזון תקנו באותו היום,
צריכין המגל לכרות עצים.
נקבות: על מנת שתעטרונו
ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמ' 1 ואמר ביום ההוא הנה
דמן התורה אינה אלא
ודלא מוסיף. מלילות על
בזהובים. שאחרי הנישואין תתנו
שלש ראשונות, כדנפקא לן
הימים לעסוק בתורה,
אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה'
קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו: [יסיף], לפי שכבר גדולין
מהאי קרא וברכת את
לנו תכשיטין. ומילתא בעלמא הוא
ה' אלהיך על הארץ וגו'
הלילות. [כל הכלים.
הדרן עלך בשלשה פרקים וסליקא לה מסכת תענית
דאמרי כלומר ובלבד שתתנו לנו
. שפסקו מלכרות
המשאילות זו לזו טעונות
(שם)
מלבושים נאים: מחול. סביב לשון
עצים. מניסן ועד ט"ו באב
טבילה, שמא דנדה היו].
היו כורתים עצים לצורך
אפי' מקופלין. חיישינן
הכרם (כלאים פ"ד מ"א): מראה באצבעו. ואומר זה ה'
מחול
קוינו לו ויושיענו
זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו:
המערכה לכל השנה, מכאן
שמה ישבה עליהן נדה.
הדרן עלך בשלשה פרקים
וסליקא לה מסכת תענית
ואילך תשש כח החמה, ויש
לעשות מחול להצדיקים.
בעצים לחלוחית ומעלין עשן
שהצדיקים עושין מחול
וגם יגדל תולעת וכדאמרינן
והקב"ה יושב באמצע,
במדרש איכה ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי אומר שבו כלה זמן קציצה למזבח שכל עץ שנמצא בו תולעת פסול למזבח
ומראין זה לזה ואומרים, הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו.
הדרן עלך בשלשה פרקים
וכל עץ שהוא נקצץ אינו עושה מאכולת, ואותו יום שפסקו היו שמחים לפי שבאותו יום היו משלימין מצוה גדולה
כזאת (שם). יום תבר מגל. שנשברו הקרדומות שאין צורך עוד בהן לחטוב עצים (שם). דמוסיף. מן הלילה על היום
לשנות, יוסיף. ימים כדכתיב (דברים ל) כי הוא חייך, וכתיב (משלי ג) כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך, שמתוך שהלילות מאריכים והימים מתקצרין צריך לעסוק בלימודו גם בלילה (רשב"ם ב"ב שם). הדרן עלך מסכת תענית
אחר השלמת המסכתא יאמר זה ויועיל לזכרון בעזרת השם יתברך
*) הַדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת תַּעֲנִית וְהַדְרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת תַּעֲנִית וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת תַּעֲנִית וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִינָן לֹא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי:
יאמר כן שלשה פעמים ואחר כך יאמר:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. **) חֲנִינָא בַּר פָּפָּא רָמִי בַּר פָּפָּא נַחְמָן בַּר פָּפָּא אַחָאי
בַּר פָּפָּא אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא רַפְרָם בַּר פָּפָּא רָכִישׁ בַּר פָּפָּא סוּרְחָב בַּר פָּפָּא אַדָּא בַּר פָּפָּא דָּרוּ בַּר פָּפָּא:
הַעֲרֵב נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה כֻּלָּנוּ אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי
תוֹרָתֶךָ: מֵאוֹיְבָי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ
אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי
חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם
מַשְׁכִּימִים. אָנוּ
מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָן מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם
רָצִים. אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת. שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת תַּעֲנִית כֵּן תַּעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת
כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹּא תַמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע
זַרְעִי עַד עוֹלָם.
וְתִתְקַיֵּם בִּי בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים: אוֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר
וְכָבוֹד: יְיָ עוֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחַדָּתָא, וּלְאַחְיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עַלְמָא, וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכָלֵיהּ בְּגַּוֵהּ, וּלְמֶעְקַר
פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵיהּ וִיקָרֵיהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ]. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן
וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאֵר וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר
וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן, וְעַל
תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא, דִּי בְאַתְרָא (קַדִּישָׁא) הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא
וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן ק¢ דָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל,
וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
*) פי' הגון על זה תמצא בספר החיים שחיבר אחי הגאון מהר"ל מפראג בספר זכיות ח"א פ"ג, **) בסיומא וסוף תשובת הרמ"א ז"ל וכן בסוף יש"ש בב"ק כתוב רמזים על הזכרת שמות הללו.