מאימתי פרק
ראשון תענית
ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבא
אמר כיון שהתחיל שוב אינו פוסק. כלומר כיון שהתחיל
רבא אמר כיון שהתחיל. בשמיני ספק שביעי שוב אינו פוסק: הדר
יב א ב
א) ב)
ג)
ביה. ממאי דאמר פוסק: מונה כ"א יום. מראש השנה עד שמיני
ביום ראשון של אחרונים שוב אינו פוסק וכן הפסק:
(ה)
❖
יורה במרחשון הוא. פי' אקרא דכתיב ויורד לכם גשם מורה
ד) ה)
ספק שביעי של חג כדרך שמונה מר"ה עד יוה"כ י' ימים שמתחיל
למנות מיום ראשון של ר"ה ומזכיר מכאן ואילך וזהו שמזכיר בשמיני
ומלקוש בראשון פריך דמתני' אפשר לתרץ דאמלקוש קסמיך
ספק שביעי שהוא כ"ב שוב אינו
אבל ביורה מודה דבמרחשון:
מוסף רש"י
ו)
ובחזירתו
אוכל חזיז מן התלם
פוסק. והא ו) דמתחילין אנו למנות
רבא אמר כיון שהתחיל שוב אינו פוסק וכן
ז) ח)
עד מתי שואלין את
וכו'. וקשיא הא
מיום א' דהא דאנו עושין ב' ימים
ט) י)
הגשמים.
אמר רב ששת כיון שהתחיל שוב אינו פוסק
כ)
עד שיעבור
לאו משום ספק דשמא עיברו לאלול
דקאמר לעיל נמצא הגדילה בששה
ואף רב הדר ביה דאמר רב חננאל אמר רב
הפסח.
דהא אנן בקיאינן בקביעא דירחא
חדשים גדילה באחד עשר יום הוה
❖
ל) מ)
(לעיל ד:)
מונה עשרים ואחד יום כדרך שמונה עשרה
❖
אלא משום דמנהג אבותינו בידינו.
ליה למימר גדילה בתליסר ובי"ד
ימים מר"ה עד יוה"כ ומתחיל וכיון שהתחיל
א
יומי שהרי מיד מתחלת ליגדל ושמא
ל"א מונה כ"א יום כדרך שמונה
שוב אינו פוסק והלכתא כיון שהתחיל שוב
רבינו חננאל
ב
י"ל דלכל המאוחרת שנזרעה בשלישית
כו' כלומר אם עיברו אלול לא
אינו פוסק: מתני' עד מתי שואלין את
תורה אור השלם
קאמר נמצא גדילה בי"א יום וצ"ע:
יחשוב מיום ראשון של ר"ה כ"א יום
א)
ושקלי', ואסקוה [מונה] כ"א
לא אבוא בעיר. פירוש בעיר
1. וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּיְיָ
יום מראש השנה ועד יום טוב
הגשמים ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח
שאם כן לא ימצאו בידו אלא כ'
האחרון של חג, (ומתחיל
אֱלֹהֵיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת
ר"ל בעיר ממש וי"מ פשטיה
וכלים (ב) ביום טוב שביעי יום נטילת
ר' מאיר אומר עד שיצא ניסן שנאמר ויורד
ב)
להזכיר ביום טוב האחרון),
1
הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם
לכם גשם יורה ומלקוש בראשון: גמ' א"ל
דקרא בעיר בשנאה כלומר לא
ערבה אלא מיום שמתחילין למנות
כדרך שמונה עשרה ימים
גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ
יואל ב כג
מראש השנה ועד יום
בָּרִאשׁוֹן:
אבוא בשנאה ועיר הוי ל' שנאה כמו
עשרה ימים לעשות בעשירי יוה"כ
רב נחמן לר' יצחק יורה בניסן יורה
2. יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה
הכיפורים והעשירי הוא יום
ומלאו
יתחיל למנות באלו שבכך לא יטעה
פני תבל ערים :
הכפורים, ומתחיל להזכיר,
וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק
במרחשון הוא (דתנן) יורה במרחשון
ג)
ד)
שיום הכפורים יום אחד לבד וידע
וכיון שמתחיל שוב אינו
ומי
וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל:
פוסק, וכן הלכה. מתני' עד
ומלקוש בניסן א"ל הכי אמר רבי יוחנן בימי
יואל א ד
מהיכן התחילו למנות לו וביום שכלין
3. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה
מתי שואלין את הגשמים כו'.
הגזם אכל הארבה וגו'
יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה דכתיב ביה יתר
כ"א דהיינו ביום טוב אחרון
2
(ג)
הא אסיק' לשמעתא כי
תהלים קכו ה
יִקְצֹרוּ:
4. וֶאֱלִישָׁע דִּבֶּר אֶל הָאִשָּׁה
אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים ירדה להם רביעה ראשונה באחד
שליח ציבור היורד לפני
מתחיל להזכיר וכיון שהתחיל שוב
התיבה ביום טוב הראשון של
אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ לֵאמֹר
אינו פוסק: א"ל רב נחמן לרב יצחק
בניסן אמר להם נביא לישראל צאו וזרעו אמרו לו מי שיש לו קב חטים
פסח מזכיר מוריד הגשם
קוּמִי וּלְכִי אַתְּ וּבֵיתֵךְ וְגוּרִי
יורה בניסן הוא. דכתיב ויורד לכם
ופוסק מלהזכיר, והיורד
או קבים שעורין יאכלנו ויחיה או יזרענו וימות אמר להם אעפ"כ צאו
בַּאֲשֶׁר תָּגוּרִי כִּי קָרָא יְיָ
במוסף אינו מזכיר. כיון
גשם מורה ומלקוש בראשון בתמיה:
לָרָעָב וְגַם בָּא אֶל הָאָרֶץ
וזרעו נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים יצאו
שֶׁבַע שָׁנִים: מלכים ב ח א
שא"ר מאיר עד שיצא ניסן
והא במרחשון הוא. כדתניא לקמן
5. וַיִּגְזֹר עַל יָמִין וְרָעֵב
שנא' ויורד לכם גשם מורה
וזרעו שני ושלישי ורביעי וירדה להם רביעה שניה בחמשה בניסן הקריבו
ובספרי הוא: יורה ומלקוש מפרש
ז)
ומלקוש בראשון, ואקשינן
וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול וְלֹא
עומר בששה עשר בניסן נמצאת תבואה הגדילה בששה חדשים גדילה
והא מורה במרחשוון הוא
שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ
לקמן ח): אמר ליה. ודאי במרחשון
ישעיהו ט יט
ומלקוש בניסן. ושנינן בימי
יֹאכֵלוּ:
באחד עשר יום נמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים קרב
הוא ומקרא זה בימי יואל בן פתואל
6. לֹא אֶעֱשֶׂה חֲרוֹן אַפִּי לֹא
יואל בן פתואל (ש"מ)
מתבואה של אחד עשר יום ועל אותו הדור הוא אומר הזורעים בדמעה
נתקיים שיורה ומלקוש היה בראשון
[נאמר] מורה בניסן, שיצא
3
אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם כִּי אֵל
אדר ולא ירדו גשמים, יר[ד]ה
אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ בְּקִרְבְּךָ
ברנה יקצרו הלך ילך ובכה נושא משך הזרע וגו' מאי הלוך ילך ובכה
ע"י נס שהיה רעב שבע שנים דכתיבט)
רביעה ראשונ[ה] באחד
קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר:
כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ
נושא משך וגו' א"ר יהודה שור כשהוא חורש הולך ובוכה ובחזירתו
הושע יא ט
בניסן, אמר להם הנביא צאו
7. יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר
שבע שנים וכתיב
יתר הגזם אכל
וזרעו, נעשה להן נס ונתגלה
אוכל חזיז מן התלם וזהו בא יבא ברנה מאי נושא אלומותיו א"ר חסדא
להם החטים שאוגרין הנמלין
שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו:
הארבה וגו': הכי גרסינן יצא אדר
ואמרי לה במתניתא תנא קנה זרת שיבולת זרתים א"ל רב נחמן לר'
תהלים קכב ג
בחורין ובכתלים ולקחו אותן
ולא ירדו גשמים. ולא זרעו. רוב
8. וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ
וזרעו. ירדה להן רביעה שנייה
יצחק מאי דכתיב כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים
4
רביעה ראשונה.
בחמשה בניסן, וצמחו זרעים
אדר לא גרסינן:
מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא:
בהנך שבע שנים מאי אכול א"ל הכי אמר רבי יוחנן שנה ראשונה אכלו
ירמיהו י ח
והקריבו העומר בי"ו בניסן.
התחלת גשמים. ולקמן מפרש
9. הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה
נמצאת תבואה [ה]גדילה בו'
מה שבבתים שניה אכלו מה שבשדות שלישית בשר בהמה טהורה
רביעה שמרביע את הארץ: או
חדשים [גדילה] בי"א יום, על
תַּעְתֻּעִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם
רביעית בשר בהמה טמאה חמישית בשר שקצים ורמשים ששית בשר
ירמיהו י טו
אותו דור נאמר הזורעים
יזרענו וימות. ברעב קודם שתגדל
יֹאבֵדוּ:
01. כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה
בדמעה ברינה יקצורו, השור
התבואה החדשה שלא יהיה לו מה
בניהם ובנותיהם שביעית בשר זרועותיהם לקיים מה שנאמר איש בשר
5
שהיה בהליכתו הולך כמו
עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם
יאכל: נעשה להם נס כו'. והיינו
בוכה, בחזירתו היה אוכל
זרועו יאכלו וא"ל רב נחמן לר' יצחק מאי דכתיב בקרבך קדוש ולא אבוא
חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת
6
חזיז. בא יבא ברינה [נושא]
בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא
דכתיב ושלמתי לכם את השנים אשר
❖
בעיר משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר א"ל הכי א"ר יוחנן אמר הקב"ה
יָכִלוּ הַמָּיִם: ירמיהו ב יג
אלומותיו, קנה זרת שבולת
אכל הארבה וגו' י): נתגלה להם
שתים. א' ליה רב נחמן לר'
לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה ומי איכא
תבואה שבחורי נמלים ומה שבכתלים.
יצחק הא דכתיב כי קרא ה'
ירושלים למעלה אין דכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו
לרעב וגו' אותן שבע שנים
7
שאצרו העכברים: יצאו וזרעו.
הגהות הב"ח
מאי אכול. א' ליה הכי א"ר
וא"ל רב נחמן לר' יצחק מאי דכתיב 8 ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים
(ד) וזרעו מה שבידם: שני.
(א) גמ' היא
יוחנן שנה ראשונה אכלו מה
עץ הוא א"ל הכי א"ר יוחנן אחת היא שמבערת רשעים בגיהנם מאי היא
(ב) רש"י
בניסן ושלישי ורביעי ומה שמצאו
שבבתים שנייה אכלו מה
שבשדות כו'. ותוב בעא
ע"ז כתיב הכא מוסר הבלים עץ הוא וכתיב התם הבל המה מעשה
אכלו ולאחר שזרעו ירדו להם גשמים
9
מיניה, בקרבך קדוש ולא
בה' בניסן והקריבו עומר בט"ז
תעתועים וא"ל רב נחמן לר' יצחק מ"ד כי שתים רעות עשה עמי
(ג) בא"ד
אבוא בעיר. א' ליה, הקב"ה
01
בניסן מאותה תבואה חדשה: הגדילה
הבטיח לישראל שאינו בא
הוא דהוו עשרין וארבע שביקא להו א"ל הכי א"ר יוחנן אחת שהיא
תרתין
ה)
(ד) ד"ה
בירושלם של מעלה עד
בששה חדשים. מתשרי ועד ניסן:
שקולה
שיבנה להם ירושלם של מטה
בי"א יום. מחמשה בניסן עד ט"ז
וישרה שכינתו הקדושה
(ה) תוס'
בקרבם. ותוב בעא מיניה מאי
בו: הזורעים בדמעה ברנה יקצורו. שלא היה
להן מה לאכול: מאי הלך ילך ובכה. אם לבני אדם כבר נאמר הזורעים בדמעה
שני ימים
דכת' ובאחת יבערו ויכסלו
בהליכתו. לחרוש
התלם: ובחזירתו אוכל חזיז. שחת מן התלם
שזרעו בהליכתן
ברנה יקצורו אלא על השור הכתוב אומר:
❖
וגו'. אמר ליה אחת היא
שכשהוא זורע מיד מתחלת ליגדל: מאי בא יבוא ברנה נושא
אלומותיו. אם מפני התבואה שיש להם לאכול
הרי כבר אמור
שמבערת הרשעים לגיהנם,
ומאי ניהי עבודה זרה. ותוב
ברנה יקצורו: שבולת זרתים. זהו נס גדול מה שאין כן דרך כל תבואה שהקנה פי שלשה וארבעה בשבולת: כי קרא ה'
בעא מיניה מאי דכת' כי
רבינו גרשום
לרעב. בימי יהורם בן אחאב נאמר: מה שבשדות. ספיחים ומה שנשתייר בשדות: אכלו בשר בניהם. מקצתם: משום דבקרבך
שתים רעות עשה עמי וגו',
קדוש. כ) שאתה מטיב מעשיך לא יבא הקב"ה בעיר: לא אבא בירושלים כו'. והכי קאמר עד שיהא בקרבך קדוש למטה דהיינו
כיון שהתחיל. לשאול במוסף
תרתי בלחוד הוא דעבוד כ"ב
דיום ראשון שוב אינו פוסק,
שביקא להו. יש מי שמפרש
ירושלים לא אבוא בעיר שלמעלה: ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. ירושלים שלמטה תהא
בנויה כעיר שחוברה לה שהיא
אלא שואל במנחה (בשחרית
כי יש עבירה הכתובה בכ"ד
ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא.
כיוצא בה חבירתה ודוגמתה. מכלל דאיכא ירושלים אחריתי והיכן אם לא למעלה: ובאחת יבערו
ובערבית)
[בערבית
ספרים, כלומר במקרא, (שלו)
אי לאו גזרה שוה היה משמע אטומים כעץ לקבל מוסר ולשוא היו לוקין: באחת. עבירה שהן עושין יתבערו הכסילים
ובשחרית] ומוסף וכו'. ואף
[כולו] שלא עשו אותה. ומנין
רב הדר ביה. ואמר כיון
כ"ד, שתים רעות וכ"ב
רשעים: עשרים ל) וארבעה שביקא להו. בתמיה. בפרשת התשפוט
כ"ד עבירות שעברו.
ל"א שעברו על כ"ד ספרים:
שהתחיל שוב אינו פוסק.
דמתמה, (שמפרש וכי יש
ששקולה עבירה הכתובה בכ"ד)
מונה כ"א. בתשרי, דהיינו
ראשון של אחרון, ויתחיל לשאול ושוב אינו פוסק, כדרך שמונה מר"ה ועד יוה"כ. יורה ומלקוש בראשון. האי ראשון היינו
כלומר, וכי הניחו בכ"ב ספרים [הנותרים] עבירה הכתובה בהם שלא עשו אותה. (ואנו קבלנו מרבותינו, כי אילו הן כ"ד
ניסן. בימי יואל נתקיים מקרא הזה. יורה בראשון, ולעולם יורה במרחשון הוא. שני ושלישי ורביעי. בניסן, נמצא תבואה
[חטאות] הסת[ו]מות בכאן הם המפ[ו]רשים בתלמוד ארץ ישראל פרק אילו שאין להם חלק) יש מן החכמים המפ[ר]שים
שרגילה להתגדל בו' חדשים גדילה בי"א יום, מרביעי דניסן עד יום י"ו בו שמקריבין בו העומר. כשהשור הולך לזרוע בוכה,
שהיו אומרים כ"ד רעות אילו הן הנזכרות בהאי קרא, אותי עזבו מקור מים חיים, לחצוב להם, עזבך את ה' אלהיך, רעתך,
שרעב. מהו אלומותיו. דמשמע תרי, דקנה זרת ושיבולת שתי זרתות. אמר הקב"ה לא אכנס בירושלים של מעלה. דהכי משמע,
ומשובותיך, ולא פחדתי אליך, לא אעבור, צועה, זונה, נהפכת, נכתם עונך, לא נטמאתי, דרכך בגיא, אהבתי זרים, ואחריהם
עד שבקרבך קדוש שיבנה ירושלים למטה, לא אכנס לירושלים של מעלה. יחדיו. משמע תרי ירושלים. ומנלן דהאי אחת משמע
אלך, הובישו הם, [המה] מלכיהם, שריהם כהניהם, ונביאיהם, אומרים לעץ אבי אתה, לאבן את ילדתנו, כי פנו אלי עורף,
ע"ז, כתיב הכא מוסר הבלים עץ הוא. עשרים וארבעה שביקא להו. כלומר, והלא עברו על עשרים וארבעה ספרים. ע"א,
מספר עריך היו אלהיך. אלו כ"ד רעות. [ואנו קבלנו מרבותינו כי אילו הן כ"ד [חטאות] הסת[ו]מות בכאן הם המפ[ו]רשים
עשרים ושש עבירות כתיבי באותה פרשה התשפט התשפט.
בתלמוד ארץ ישראל בפרק אלו שאין להם חלק], אמר ר' יוחנן לא גלו ישראל עד שנעשו כ"ד כתות של מינים, שנאמר בן
אדם שולח אני אותך וגו', אל הגוי המורד לא נאמר אלא הגוים המורדים. ומצאנו במדרש חזית, א"ר יוחנן כ"ד חטאות הוכיח
יחזקאל הנביא את ישראל בפרשת התשפוט את עיר הדמים, אלו הן, עיר שופכת דם, ועשתה גלולים, טמאת השם, רבת המהומה, איש לזרועו היו בך למען שפוך דם, אב ואם הקלו בך, לגר עשו בעושק בתוכך, יתום ואלמנה הונו בך, קדשי בזית, ואת
שבתותי חללת, אנשי רכיל היו בך, ואל ההרים (היו) [אכלו] בך, זמה עשו בתוכך, ערות אב גלה בך, טמאת הנדה (ענה) [ענו] בך, ואיש את אשת רעהו עשה תועבה, ואיש את כלתו טמא בזמה, ואיש את אחותו בת אביו ענה בך, שוחד לקחו בך, נשך
ותרבית לקחת, ותבצע[י] רעיך בעשק, ואותי שכחת נאם ה'. ותבצע[י] רעיך בעשק, ואותי שכחת נאם ה'. ועל כולם לא חתם אלא על הגזל, והנה הכיתי כפי אל בצעך אשר עשית ועל דמך אשר היו בתוכך. היעמוד לבך אם תחזקנה ידיך לימים אשר אני
עושה אותך אני ה' דברתי ועשיתי. והפיצותי אותך בגוים וזריתיך בארצות והתימותי טומאתך ממך. ונחלת בך לעיני (ה)גוים וידעת כי אני ה'. א' ליה הכי אמר ר' יוחנן. עבירה אחת שיש בה שתי רעות, ומאי ניהו ע"ז, שנאמר כי שתים רעות עשה עמי
אותי עזבו, והלכו אל הגלולים, כי עברו עיי כתיים גו', עד ועמי המיר כבודו בלא יועיל.