ה:
מאימתי
פרק
ראשון תענית
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומי סיב שמואל והא בר נ"ב שנין הוה וכו'.ועתה (אפי')חיי
ששקולה כשתים. דכותיים וקדריים כדמפרש שהרעו משניהן לא
א) ב)
א
❖
ג)
שמואל נ"ב שנה שהרי בשנה ראשונה שהיה עלי ממונה לכ"ג
הבינו מהן דכותיים וקדרים אע"פ שיראתם פחותה לא רצו
(א)
ד)
ולא עוד אלא בלא יועיל: והאמר מר.
להמיר ועמי המירו באחר
נולד שמואל כדכתיב ועלי יושב כלומר אותו יום נתיישב
ה)
ונתמנה ועלי היה נביא ושופט ארבעים שנה כדמפרש בקרא
במועד קטן זו
מיתתו של שמואל הרמתי (ב) ולא
ו)
לעזי רש"י
ז)
י) כרת היא. במסכת שמחות
ושמואל היה נביא ושופט י' שנים
❖
ח) ט)
דישיבירי"ר. לגמול (ילד).
מפרש מת בכך שנים זו היא מיתת
קודם מלכות שאול כדאיתא בסדר
שקולה כשתים ומאי ניהו ע"ז דכתיב כי
1
י)
כרת בכך וכך זו היא מיתת אסכרה:
עולם נמצא שהיה שמואל בן מ"ט
כ) ל)
שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים
ימיו של שמואל נ"ב שנה דכתיב כ)
שנה כשפסק מלהיות שופט וחצי שנה
מוסף רש"י
חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים
מ)
עד יגמל הנער וגו' דשיבירי"ר בלע"ז
שבשנה ראשונה שהיה עלי נביא
נ)
מי גרם לשאול שישב
וכתיב בהו 2 כי עברו איי כתיים וראו וקדר
וכ"ד חדשים נקרא תינוק וכתיב
נולד ותרתין שנין ופלגא דשאול
ס) ע)
בגבעה.
שלחו והתבוננו מאד וגו' ההימיר גוי אלהים
וישב שם עד עולם
המלך הרי נ"ב שנין ולהכי קא פריך
❖
והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלא
עולמו של לוי חמשים שנה שנאמר
ומי סיב ומורי ש"י חשיב הני ארבעים
(זבחים קיח:) נקרי.
❖
יועיל תנא כותיים עובדים לאש וקדריים
ומבן חמשים שנה ישוב
שנה דעלי קודם שנשבה הארון
(מגילה טו.)
עובדין למים ואע"פ שיודעים שהמים מכבין
ובאותו יום שנשבה מת כדכתיב ויהי
מצבא העבודה ל) (בבכורות) ירושלמי
תורה אור השלם
כהזכירו ארון האלהים ויפול אחורנית
ובסדר עולם תמצא כשני דפין תוספת
את האש לא המירו אלהיהם ועמי המיר
1. כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה
רבינו חננאל
על זה: קפצה. הלבין שערו: נחמתי.
ותשבר מפרקתו וגו' והארון היה
עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם
כבודי בלא יועיל וא"ל רב נחמן לר' יצחק
א)
ותוב בעא מיניה, כתיב ויהי
חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת
ורצה הקב"ה להורגו מיד: שקלתני
בבית אבינדב בגבעה עשרים שנה
מ"ד ויהי כאשר זקן שמואל ומי סיב שמואל
כי זקן שמואל וגו', מי קש
בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא
3
כמשה ואהרן דכתיב משה ואהרן
כדכתיב וירבו הימים
כולי האי, והאמר מר
יָכִלוּ הַמָּיִם: ירמיהו ב יג
כולי האי והא בר נ"ב הוה דאמר מר ב) מת
2. כִּי עִבְרוּ אִיֵּי כִתִּיִּים
בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו'.
ויהיו עשרים שנה וינהו כל בית
במסכת מועד (במשקין)
בנ"ב שנה זהו מיתתו של שמואל הרמתי
מת בן חמשים [ושתים]
וּרְאוּ וְקֵדָר שִׁלְחוּ
שוין הן: מעשה ידיהן. יהושע אף
ישראל אחרי ה' ומיד כשמלך דוד
שנה זו היא מיתתו של
וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאֹד וּרְאוּ הֵן
א"ל הכי א"ר יוחנן זקנה קפצה עליו דכתיב
ג)
הוא היה תלמידו של אהרן כדאמרי'
בירושלים דהיינו לאחר כשמלך
שמואל הרמתי. אמר ליה
הָיְתָה כָּזֹאת: הַהֵימִיר גּוֹי
נחמתי כי המלכתי את שאול אמר לפניו
הכי אמר ר' יוחנן, זקנה
בעירובין יצא משה ושנה
בחברון שבע שנים ומחצה הביאו
אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא
4
הקפיץ הקב"ה עליו,
אֱלֹהִים וְעַמִּי הֵמִיר
להן אהרן פירקו: כי זוטר. בחור:
לשם צא וחשוב ארבעים שחיה עלי
רבש"ע שקלתני כמשה ואהרן דכתיב
ד)
שנאמר (ויהי כי זקן
כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל:
מרנני כולי עלמא אבתריה. דאמרי
עם עשרים שנה שהיה הארון בבית
ירמיהו ב י-יא
שמואל) נחמתי כי המלכתי
5 משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו
3. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן
את שאול למלך, ויחר
אבינדב היינו ששים נמצא שהיה
מדמית זוטר שמא ח"ו עבירה היתה
מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהם
לשמואל ויזעק אל ה' כל
שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו
בו: וכי מה ענין גבעת בנימין אצל
ששים שנה משנולד שמואל עד שבא
הלילה, אמר לפניו רבונו
בחייהם אף אני לא יתבטל מעשה ידי
שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל:
רמה. בהר אפרים: שישב ב' שנים
הארון בירושלים אע"ג דנולד בשנה
שמואל א ח א
של עולם שקלתני כמשה
בחיי אמר הקב"ה היכי אעביד לימות שאול
4. נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי
ואהרן כו'. עד מי גרם
ומחצה. כדמפרש בסדר עולם שמלך
הראשונה א"כ נכי לפחות חצי שנה
לשאול לישב שתי שנים
אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב
(ג) לא קא שביק שמואל לימות שמואל אדזוטר
מחצית שנת עשתי עשרה ושנים
דהריון אותן שבעה חדשים היה
ומחצה בגבעה, תפלתו של
מֵאַחֲרַי וְאֶת דְּבָרַי לֹא
מרנני אבתריה לא לימות שאול ולא לימות
עשרה ושלשה עשר ושמואל מת בתוך
הארון בשדה פלשתים דלא קא חשיב
שמואל הרמתי. ומי מידחי
הֵקִים וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל
גברא מקמי גברא, אין,
וַיִּזְעַק אֶל יְיָ כָּל הַלָּיְלָה:
שמואל כבר הגיעה מלכות דוד ואין מלכות
שנת שלש עשרה לסוף שמונה חדשים:
ומלי' להנהו דשעת הריון נמצא שהיה
ה)
שמואל א טו יא
שנאמר חצבתי בנביאים
מי מידחי גברא כו'. דאידחי שמואל
שמונה שנים ממיתת שמואל עד
נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא אמר
5. מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו
הרגתים באמרי פי,
מקמי דוד: במעשיהם לא נאמר.
שבא הארון לירושלים שהרי היה
במעשיהם לא נאמר אלא
וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ
הקב"ה אקפיץ עליו זקנה היינו דכתיב
באמרי פי, אלמא מדחי
קֹרִאים אֶל יְיָ וְהוּא
דמשמע בעבור חטא: אלא באמרי
ששה חדשים ממיתת שמואל קודם
ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה
תהלים צט ו
גברא מיקמי גברא. אין
יַעֲנֵם:
6
פי. מפני דבר שגזרתי כגון האי
שמשחו דוד למלך בחברון ומלך שם
6. וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל כִּי נוֹדַע
אומרין דבר הלכה בסעודה
וכי מה ענין גבעה אצל רמה אלא לומר
ו)
מעשה דשמואל: שמא יקדים קנה.
שמא יקדים קנה לושט
שבע שנים ומחצה ומיד מלך בירושלים
דָּוִד וַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ
לך מי גרם לשאול שישב בגבעה שתי
ויבא לידי סכנה, (ותתקל
וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה
והביא הארון ועתה הסר שמונה
כשיוציא הקול נפתח אותו כובע שעל
הסעודה). בתר דבריך א'
תַּחַת הָאֶשֶׁל בָּרָמָה
שנים ומחצה תפלתו של שמואל הרמתי
שנים מן ששים שנים שהיה משנולד
פי הקנה ונכנס בו המאכל ומסתכן
ליה הכי אמר ר' יוחנן,
וַחֲנִיתוֹ בְיָדוֹ וְכָל עֲבָדָיו
ומי מידחי גברא מקמי גברא אין דא"ר
יעקב אבינו לא מת,
שמואל עד הבאת הארון וישאר נ"ב
ולפיכך לא אומר לך כלום. מאכל
נִצָּבִים עָלָיו:
מרחוק ואת זרעך מארץ יעקב
שמואל א כב ו
שנאמר כי הנני מושיעך
אבינו לא מת.
שנים:
ומשתה הולך דרך הושט: מ) ה"ג
שמואל בר נחמני א"ר (יוחנן) מ"ד על כן
ז)
7
7. עַל כֵּן חָצַבְתִּי
לימא לן מר מידי. ולא גרסינן חד
וכן משמע (ד) דכתיב ויגוע ולא
שבים וגו', מקיש יעקב
חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי
בַּנְּבִיאִים הֲרַגְתִּים בְּאִמְרֵי
לזרעו, מה זרעו בחיים אף
לחבריה: לא מת. אלא חי הוא
פִי וּמִשְׁפָּטֶיךָ אוֹר יֵצֵא:
כתיב וימת כדמפרש בסוטה
במעשיהם לא נאמר אלא באמרי פי אלמא
❖ ומכירה קאמינא. פי'
הושע ו ה
הוא בחיים.
לעולם: בכדי. וכי בחנם ספדו
גבי מעשה דחושים:
8. וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי
מידחי גברא מקמי גברא רב נחמן ור' יצחק
ביודעה
ספדיא וחנטו חנטיא דכתיב ביה
יַעֲקֹב נְאֻם יְיָ וְאַל תֵּחַת
הוו יתבי בסעודתא א"ל רב נחמן לר' יצחק
יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ
ויחנטו (אותו) ויספדו
ביודעה שבא עליה
רבינו גרשום
מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ
לימא מר מילתא א"ל הכי א"ר יוחנן א אין
(לו): מקרא אני דורש. והאי דחנטו
ומכירה שראה אותה:
ומאי ניהו ע"ז. דכתיב פן
שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט
מלקוש מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא
חנטיא סבורים היו שמת: מה זרעו
תשחיתון ועשיתם פסל,
וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד:
❖
ירמיהו ל י
ואמר כל מקום שנאמר
בחיים. כשהוא מקבץ את ישראל
לידי סכנה בתר דסעוד א"ל
הכי א"ר יוחנן יעקב אבינו לא מת א"ל וכי
השחתה אינו אלא דבר
מארץ שבים החיים הוא מקבץ שהן
בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא א"ל מקרא אני דורש
ערוה וע"ז. ע"א, מאי נינהו
בשבי שהמתים אינן בשבי: אף
ע"ז, כלומר, כשהוא עובד
הגהות הב"ח
שנאמר ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני
8
הני תרי ע"ז דקדריים
הוא בחיים. שיביאנו בגולה כדי
(א) רש"י
מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים
וכותיים. ומנלן דהאי קרא
לגאול את בניו לעיניו כמו שמצינו
כי שתים רעות משמע ע"ז,
אף הוא בחיים א"ר יצחק כל האומר רחב רחב מיד נקרי א"ל רב
ח)
כתיב הכא כו'. לא בטלו
במצרים וירא ישראל וגו' נ) ודרשינן
נחמן אנא
אמינא ולא איכפת לי א"ל כי קאמינא ביודעה ובמכירה
מעשה ידיהן בחייהן.
ישראל סבא. ודחנטו חנטיא נדמה
משכן. מרנני כל עם
(ובמזכיר את שמה) כי הוו מיפטרי מהדדי א"ל ליברכן מר אמר ליה
ט)
להם שמת אבל חי היה: כל האומר
(ב) ד"ה
אבתריה. דאמרי לפי
שחטא מת בחור. קפצה
אמשול לך
משל למה"ד לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא
רחב רחב מיד נקרי. נעשה בעל
עליו זקנה, דלא רנני עליה,
קרי: לא איכפת לי. איני חושש:
ומצא אילן
שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו אכל
וכך
דסבר זקן הוא. אלא באמרי
ביודעה. היינו נמי מכירה: כי הוה
(ג) תוס'
פי. כגון שמואל. ביודעה
ומכירה. מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו וכשביקש לילך אמר אילן אילן
מיפטר. רב נחמן מרב יצחק: והיה
במה אברכך אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין שיהא
שהיה
צילו נאה. שזה
צריך לאדם עייף
ונמצא שהיו
צילך נאה
הרי צילך נאה
שתהא אמת
המים עוברת תחתיך הרי
(ד) ד"ה
ופירותיו מתוקין.
לנוח תחתיו:
אמת המים
עוברת תחתיך
אלא יהי רצון
שכל נטיעות שנוטעין ממך
מדכתיב
לרעב: ואמת
המים. לצמא:
יהיו
יהיו