מאימתי פרק
ראשון
תענית
ו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מלקוש
לברכה או אינו אלא שמפיל הבתים ומשבר האילנות
יהיו כמותך. בתורה ולעושר וכבוד: יורה. ונתתי מטר ארצכם
יג א
א) ב)
ג)
וכו'. צ"ע אמאי לא קאמר ומשבר הגרנות ומשיר
בעתו יורה ומלקוש : יורה. רביעה ראשונה היורדת
את הפירות כדלעיל: גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה ולא
במרחשון כדלקמן. למה נקרא יורה שמורה להן להטיח גגותיהן
פסקו אתה מונה בהן רביעה ראשונה ושניה. כיון דלא פסקו ז'
בטיח של טיט שלא יטפו גשמים בבית: ולהכניס פירותיהן. שהניחו
ד)
יד ב
ה)
בשדות לייבשן עד עכשיו: כל צרכיהן.
ימים דאין בין י"ז לכ"ג אלא ז' ימים
ו)
שאר דברים הצריכים לימות הגשמים:
י"ז י"ח י"ט כ' כ"א כ"ב כ"ג אבל
יהיו כמותך אף אתה במה אברכך אם
ז)
❖
שיורד בנחת. והכי משמע יורה
לא גרסינן ושלישית שהרי אם יתחיל
ח)
בתורה הרי תורה אם בעושר הרי עושר
ט) י)
כאדם שמורה לתלמידיו בנחת דכתיב
בכ"ג וירדו ז' ימים רצופים אכתי
(ז)
❖
אם בבנים הרי בנים אלא יהי רצון שיהו
א)
כ)
לא תמצא רביעה שלישית דאיכא
דברי חכמים בנחת נשמעים.
צאצאי מעיך כמותך: ת"ר יורה שמורה
הגהות הב"ח
ח' ימים מכ"ג עד ר"ח כסליו ואנשי
אי נמי לשון חץ יורה ההולך ביושר
את הבריות להטיח גגותיהן ולהכניס את
(א) גמ' בתורה הרי יש
נרבונ"א גורסין גשמים שירדו ז'
ואינו נוטה לכאן ולכאן. לשון אחר
תורה אור השלם
לך תורה ואם לגדולה הרי
פירותיהן ולעשות כל צרכיהן דבר אחר
ימים זה אחר זה אתה מונה בהם
שמתכוין לארץ ואינו יורד בזעף
יש לך גדולה ואם לכבוד
1. תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ
שמרוה את הארץ ומשקה עד תהום שנאמר
בספרי ח): תלמיה רוה. כשאתה מרוה
רביעה שניה ושלישית כיצד הגשמים
הרי יש לך כבוד ואם
בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ
יש לך
תהלים סה יא
תְּבָרֵךְ:
תלמי חרישה של ארץ ישראל: נחת
תלמיה רוה נחת גדודה ברביבים תמוגגנה
התחילו באמצע היום וירדו ז' ימים
1
2. וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּיְיָ
יש לך
הוא לגדודיה. בני אדם היינו פשט
רצופים א"כ ירדו עד חצי יום של
צמחה תברך דבר אחר יורה שיורד בנחת
כל
אֱלֹהֵיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת
(ב) שם
ר"ח מעת לעת:
המקרא. ולקמיה דריש שאפי' גייסות
ט)
הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם
ואינו יורד בזעף או אינו יורה אלא שמשיר
גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ
פוסקות בו: ה"ג או אינו אלא ששוטף
דאזלי
את הפירות ומשטיף את הזרעים ומשטיף את
יואל ב כג
בָּרִאשׁוֹן:
את הזרעים. כלומר דעד השתא
3. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם
האילנות ת"ל מלקוש מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה או אינו מלקוש
אמרינן יורה לברכה או אינו אלא
בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ
אלא שמפיל את הבתים ומשבר את האילנות ומעלה את הסקאין ת"ל יורה
ומשבר את הגרנות
דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ:
יורה לשון קללה כמו ירה יירה
❖
יורה ומלקוש
דברים יא יד
מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה ויורה גופיה מנלן דכתיב ובני ציון גילו
ששובר הכל או לשון חץ היורה
2
(ג) רש"י
ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה
והכי משמע קרא י) והיה אם שמוע
וברכה דקרא למילוי מים
גליון הש"ס
תשמעו אל מצותי וגו' ואם לאו ונתתי
ומלקוש בראשון: ת"ר ב) יורה במרחשון ומלקוש בניסן אתה אומר יורה
בורות שיחין ומערות
מטר ארצכם יורה לרעה. מלתא
גמ' לנדרים דתנן.
גימגו"ם
במרחשון ומלקוש בניסן או אינו אלא יורה בתשרי ומלקוש באייר ת"ל בעתו
יורה ומלקוש אם מלקוש
בעלמא הוא ואורחא דברייתא למתני
מלקוש אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל דבר שמל קשיותיהן של
לטובה יורה נמי לטובה
כי האי גוונא: משיר פירותיהן.
לישנא אחרינא
ישראל דבי ר' ישמעאל תנא דבר שממלא תבואה בקשיה במתניתא תנא
שעודן באילן כגון אתרוגים או רמונים
❖
דבר שיורד על המלילות ועל הקשין ת"ר יורה במרחשון ומלקוש בניסן אתה
או סופי תאנים. ולא גרסינן שוטף
שמעלה
אומר יורה במרחשון או אינו אלא בחדש כסליו ת"ל 3 בעתו יורה ומלקוש
את הגרנות דגרנות (ג) במרחשון
סקאים
מה מלקוש בעתו אף יורה בעתו (כיון שיצא ניסן וירדו גשמים אינו סימן
ליכא: מה מלקוש לברכה. שא"א
ג)
הגהות מהר"ב
ואילנות ואין
ברכה) תניא אידך יורה במרחשון ומלקוש בניסן דברי ר"מ וחכמים אומרים
לדורשו לשבר גרנות ולהשיר פירות
רנשבורג
שאינם מצויים באותו הפרק ואי אתה
יורה בכסליו מאן חכמים אמר רב חסדא ר' יוסי היא דתניא איזו היא
א] רש"י
(ד) ד"ה
ד)
ה)
איזוהי (ה) ד"ה
יכול לדורשו אלא לטובה שיורד על
רביעה ראשונה הבכירה בשלשה במרחשון בינונית בשבעה בו אפילה
המלילות ועל הקשין וממלא את
ב] ד"ה
בשבעה עשר בו דברי ר"מ ר' יהודה אומר בשבעה ובי"ז ובעשרים ושלשה
אלא משלישית
התבואה בקשיה: הדר אמר דלמא
ואילך
ר' יוסי אומר בי"ז ובעשרים ושלשה ובראש חדש כסליו וכן היה ר' יוסי
❖
א
מלקוש קללה הוא והכי משמע שמל
אומר אין היחידים מתענין עד שיגיע ראש חדש כסליו אמר רב חסדא הלכה
וקשה כלומר מל את הבתים והאילנות
כר' יוסי אמימר מתני להא דרב חסדא בהא לישנא בשלשה במרחשון
ו)
שמפילן ומשברן וקשה לתבואה:
מוסף רש"י
(ו) ד"ה
שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו אמר רב חסדא הלכה
שמעלה סקאים. וברכה דקרא
ב
ובראש חדש כסליו.
הגשמים
למילוי מים בורות שיחין ומערות.
כרבן גמליאל כמאן אזלא הא דתניא ר"ש בן גמליאל אומר גשמים שירדו
ז)
ולא פסקו
(נדרים סג.)
גימגום: שמפיל את הבתים. ומשמעו
(ז) תוס'
כר' יוסי.
שבעה ימים זה אחר זה אתה מונה בהן רביעה ראשונה ושניה ושלישית
אח"כ ירדו עד
כדלקמן שמל קשיותן של ישראל. אי
❖
כמאן כר' יוסי אמר רב חסדא הלכה כר' יוסי בשלמא רביעה ראשונה
חצי יום
נמי שמל דבר הקשה חותך ומשבר
(שם) לשאול.
לשאול שלישית להתענות שניה למאי אמר ר' זירא $ לנדרים דתנן
את הבתים כלומר אין בו תקלת
(שם) להתענות.
❖
הנודר
(שם)
גרנות והשרת פירות לפי שא"א לו:
רבינו חננאל
סקאי. מין ארבה כדמתרגם הצלצל סקאה ומלקוש לשון ארבה כמו והנה לקש אחר גזי המלך : את המורה
מורה ומלקוש. מורה שמורה
לצדקה. אלמא יורה לטובה: ה"ג או אינו אלא יורה בתשרי ומלקוש באייר. שיש עדין מלילות וקשין: ת"ל בעתו. יורה במרחשון ומלקוש
את הבריות להטיח גגותיהם
רבינו גרשום
ולהכניס פירותיהם. מלקוש
בניסן שכך היא העת והזמן ויפה הוא כדלקמן דזמן רביעה ראשונה במרחשון הוא. אית ספרים דכתוב בהו או אינו אלא בכסליו דזמן
שמורה הבריות. לפי שהוא
שמל קשיותיהם של ישראל.
יורה בכסליו הוא וכרבנן דפליגי עליה דר"מ לקמן ת"ל בעתו יורה ומלקוש מה מלקוש בעתו אף יורה בעתו דמלקוש זהו שיורד על
מטר הראשון. שיורד בנחת.
תנא דבר שיורד על
המלילות ועל הקשין וזהו ניסן שיש בו קשין ומלילות: דבר שמל קשיותן של ישראל. שכשאינו יורד חוזרין ישראל בתשובה ומתענין ועושין
כמו עושה הוראה לבניו
המלילות ועל הקשין וממלא
בנחת. ששוטף את הגרנות.
התבואה בקשיה. ת"ר מורה
צדקות: מלילות. ראשי שיבולות שאדם מולל בידו כדכתיב וקטפת מלילות בידך: וקשין. קנה: שממלא תבואה בקשיה.
דמשמע יורה כחץ. שמפיל
במרחשוון ומלקוש בניסן
ומשלימה: (ד) הי רביעה. איזה זמן רביעה: בכירה. ראשונה. ולקמן מפרש למאי הלכתא נינהו יורה יש בו ג' זמני גשמים: אפילה.
דברי ר' מאיר וחכמים
אילנות. דמשמע מחתך
אומרים מורה בחדש כסליו.
מלקושה. סקאין. צלצל. שמל
אחרונה כמו כי אפילות הנה : ר' יהודה אומר. בכירה בז' במרחשון ובינונית בי"ז ואפילה בכ"ג וכולהו הני תלתא יורה קרי להו:
מאן חכמים אמר רב
קשיותן. שכשאינו (יורה)
אין היחידים מתענין כו'. דאמרי' בסמוך שלישית להתענות והואיל וזמן שלישית בראש חדש הוא אין ליחידים להתענות (ה): יחידים.
חסדא ר' יוסי היא. דתניא
[יורד] מתענין ומפללין. או
חסידים. והכי אמרי' במתני' לקמן הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים להתענות שמכאן ואילך זמן רביעה אפילה
מאימתי זמן רביעה, ר'
אינו. יורה אלא בכסליו.
מאיר [אומר] בכורה בשלשה,
בעתו. היינו י"ז במרחשון.
לר"מ דסתם מתני' ר"מ. וה"נ אמר ר' יוסי דאין מתענין עד ר"ח כסליו דהיינו רביעה אפילה והיינו כחכמים דאמרי יורה בכסליו: אמר
בינונית בשבעה, אפילה
בכירה. גרסינן. עד שיגיע
רב חסדא הלכה כר' יוסי. ואמימר תני להא דאמר רב חסדא הלכה כרבן גמליאל דאינו שואל עד ז' במרחשון: ז' ימים בזה אחר זה.
בשבעה עשר. ר' יהודה
ר"ח כסליו. כדאמר דאין
שירדו גשמים (ו) עכשיו א] ופסקו עד יום שביעי וירדו ז' ימים זה אחר זה אתה מונה בהן ראשונה ושניה ושלישית: כר' יוסי. דאליבא
[אומר] בשבעה ובשבעה
מתענין אלא עד השלישית
עשר ובעשרים ושלשה. ר'
שאינה יורדת. כמאן כר' יוסי.
דר' יוסי הכי הוו בין רביעה ראשונה ושניה או שניה ושלישית דראשונה בי"ז ושניה בכ"ג דהיינו ז' ימים עם שנים ימי רביעה ומכ"ג
יוסי אומר בי"ז ובכ"ג ובראש
דאמר ראשונה בי"ז ושניה
עד ל' ז' ימים בלא יום רביעה אחרונה. דלכולהו תנאי לא הוי הכי דלר"מ דאמר ראשונה בג' ושניה בז' ליכא בין זו לזו אלא ארבעה
חדש כסליו. וכן היה ר' יוסי
בכ"ג, הרי ראשונה ושניה בז'
ימים בין שניה לשלישית יש י' ימים ולר' יהודה בין ראשונה לשניה י' ימים אבל בין שניה לשלישית יש יותר: נראה לרבי דהכי
ב] כ)
אומר אין היחידים מתענין
ימים.
עד שיגיע ראש חדש כסליו.
גרסינן אמר רב חסדא הלכה כר' יהודה. דאמר בכירה בז' במרחשון ואז מתחילין לשאול כדלקמן : ראשונה לשאול. מכאן ואילך ותן
כמאן אזלא הא דתניא רבן
טל ומטר: שלישית להתענות. שאם לא ירדו גשמים עד זמן רביעה שלישית אפי' פעם אחת מתענין היחידים שני וחמישי ושני:
שמעון בן גמליאל אומר
גשמים שירדו ז' ימים זה
הנודר
אחר זה אתה מונה רביעה
ראשונה ושניה ושלישית כמאן כר' יוסי. פי', כגון שהתחילו הגשמים לירד ביום הראשון מחצי יום, וכשתחשב ז' ימים מעת לעת, אתה מוצא מקצת מיום השמיני להשלמת ז' ימים, ולא תמצא מאלו התנאים
בז' ימים למנות בהן רביעה ראשונה ושנייה (ו)או שנייה ושלישית אלא לר' יוסי בלבד, דאי ר' מאיר ראשונה ושנייה משכחת לה, שנייה ושלישית לא משכחת לה, דהא בין שנייה ושלישית י' ימים. ואי
לר' יהודה שנייה ושלישית הוא משכחת לה, ראשונה ושנייה לא משכחת לה. דהא לדבריו י' ימים בין הראשונה לשנייה. אבל ר' יוסי דאמר ראשונה בי"ז שניה בכ"ג, הנה ז' ימים ביניהם, אתה מונה בהן
ראשונה ושנייה, ואם התחילו הגשמים בחצי היום בכ"ג יום למרחשוון, נמצאו עד ראש חדש כסליו ז' ימים, ומקצת היום של יום ראשון אתה משלימן מיום ראשון של חדש כסליו, נמצאת מונה להן שנייה
ושלישית. והוא שהיה (ר' א') מרחשוון חסר, כי (בש') בפיר' בתוספתא הוא ר' יוסי א' בכירה בי"ז בינונית בכ"ג אפילה בל'. אמר רב חסדא הלכה כר' יוסי. ואמרינן בשלמא רביעה ראשונה לשאול ותן
טל ומטר, כר' מאיר דאמר בכירה בג' במרחשוון, דתנן בג' במרחשוון שואלין את הגשמים. שלישית להתענות, כדתנן הגיע י"ז במרחשוון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין. אלא רביעה שניה למאי,
פירוש כיון דמרביעה ראשונה מתחילין לשאול עד רביעה שלישית ובשלישית מתחילין להתענות, שניה למה לי, הלא מתחלת רביעה ראשונה עד שלישית כולן ימי שאלה הן למה נקראת שניה. והביאו טעם
ר' זירא ורב זביד למאי הלכתא (למאי הלכתא) נקראת שניה. ובפרק ג' פירש כי רביעה א' וב' לשאול,
ג'
להתענות, [ו]כן הלכתא. וא"ר זירא שניה לנודר, דתניא הנודר עד הגשמים עד שתרד רביעה שניה.